עצור, ירוק לפניך: קנאביס בעולם הישיבות

בישיבות מתעלמים, ההורים מתקשים להאמין, ואפילו במדינת ישראל מעלימים עין מההיקף המבהיל של צרכני הקנאביס הגובר בשנים האחרונות. אחרי תקופה בה פרץ הקנאביס לישיבות ובכלל לחוג החרדי, יצאנו להבין מה יש בו, מהיכן מגיעה הגישה הסלחנית כלפיו, וכיצד אנו כציבור אמורים להתייחס לנושא המבהיל הזה

אולי יעניין אותך גם

זה קרה לפני זמן לא רב, כאשר שלושה בחורים מאחת הישיבות המובחרות במיינסטרים החרדי "נעלמו" פתאום מהישיבה. שמועות ודיווחים סיפרו על כך שהם נתפסו מעשנים קנאביס, וראש הישיבה סילק אותם לאלתר. בפועל, אף אחד לא שמע על כך פרטים רשמיים, שכן צוות הישיבה מילא פיו מים, אך הנייעסנים רעשו וגעשו.

 המקרה הזה הפך למפורסם למדי בעולם הישיבות (למרות ניסיונה של הישיבה להשתיק אותו), אך את ההמשך לא רבים יודעים: אחד מאותם בחורים שסולקו בגין עישון הסם נהג לשתף בפעילות זו גם בחור מהישיבה הקטנה, ולאחר שהוא סולק מהישיבה, הוא דאג לחבר את חברו הצעיר לבחור ש'תיווך' בינו לבין ספק הקנאביס, והוא קישר אותו לספק הראשי. שוב חדר הקנאביס לישיבה, והפעם בהיקף גדול עוד יותר.

מי שמשפשף עיניים בתדהמה – מה לקנאביס ולעולם הישיבות – כנראה אינו מכיר את המצב, שכן מסתבר שבשנים האחרונות התופעה הפכה למכה של ממש. היא כבר לא נדירה כלל בעולם הישיבות, ובשיחה שערכנו עם כמה וכמה בחורים מישיבות שונות לצורך הכנת הכתבה, השיבו כולם באופן מוחלט שהם יודעים שבישיבתם "היו מקרים כאלו". לא תמיד היה מדובר בצרכנים כבדים ובכאלו שהתמידו לאורך זמן, אך הנושא בהחלט מוכר וידוע.

אבל זה לא רק בחברת הבחורים, אלא גם בהזדמנויות נוספות. מי שמגיע לחתונות יודע שאפשר לא פעם לראות את…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

מעגלי בריאה ושירה: "צבעים של שירה"

אחרי שנתיים סוערות בכל קנה מידה, בהן שכחנו ממש איך נושמים לרווחה, מגיע פסטיבל 'צבעים של שירה' המבקש להבין את מושג הנשימה וליצור מרחב של חיבור

חמישה גיבורים וישיבה

כשהספוילר הוא זה שמפתה אותך לקרוא את הספר, אתה מבין איך חמישה גיבורים הם בכלל אחיזת עיניים מהדבר האמיתי

אברהם הורביץ

יוצאים מהקופסא

חידושים,המצאות, ותורת החלקיקים 

תכירו משחק שפשוט אי אפשר להפסיק, ועוד אחד שמלמד אתכם על תורת החלקיקים, אבל לגמרי בכיף 

לדעת לספר סיפור

האסופה שלפנינו נועדה רק לתת טעם ולפתוח את עולם סיפוריו של קרליבך בפני מי שאינם מכירים אותו

בחזרה לבלקן, והפעם: אלבניה ומקדוניה 

הבטחנו לעצמנו שעוד נשוב לבלקן כדי לבקר באלבניה, ובעיקר בבירתנה – טיראנה. כשהטיול התממש לבסוף גילינו פערי מעמדות בלתי נתפסים, רשת עצומה של בונקרים שהקים דיקטטור פרנואיד, וגם זרם אסלאמי ידידותי ליהודים. 

מי אחראי על הילד הזה?

הילדים שלנו מבלים במוסדות החינוך את רוב יומם כבר מהגיל הרך, והמציאות הזו מעלה את שאלת האחריות החינוכית: מי אחראי יותר על הילד, ההורים או המוסד? איפה מסתיים תפקיד המחנך ומתחיל תפקיד ההורה? והאם אפשר בכלל לשמר נוכחות הורית גם כשהילד בקושי בבית?