כמדי שנה וכמיטב המסורת בכל שנה בתקופת 'בין הזמנים', גלריית המקלט פוצחת בסדרת 'קומיקסקייט' הבאה לפאר ולרומם את סוגת הקומיקס והאיור החרדי אשר חווה פריחה אדירה בעשור שנים האחרונות.
המסורת הושקה עם המאייר מוטי הלר והסרטים המיוחדים שהוא שוקד עליהם. בשנת 2020 הציג מענדי ירוסלבסקי את תערוכת 'קומענדי' והציג את שיטות הציור העצמאי שפיתח. שנה לאחר מכן הציגו אברהם אלברט זמורה, שחזר בתשובה בעקבות היכרות עם כתביו של הבעש"ט, ורחל שדמי בעלת הטור 'הגלובוס ואני' בעיתון 'קומיקס'.
השנה גלריית המקלט חברה לפסטיבל אאוטליין המאחד את סצינת האיור הישראלי לציון פועלו של האמן גדי פולק, מחלוצי אמנות האיור והקומיקס החרדי, שעלה לארץ בשנת 1993 מברית המועצות לשעבר, התוודע ליהדות וחזר בתשובה. פולק הינו בעל רפרטואר של יותר מ-50 ספרים מאוירים שהפכו לרבי מכר בשפות שונות: עברית, אנגלית, רוסית, יידיש ועוד. בין הספרים המככבים בתערוכה השנה: 'לכתך אחרי במדבר', 'א אידישע קופ', 'א גאנצע מעיישה', 'פורימשפיל', 'סיפורו של בית', 'מאפלה לאורה' ועוד.
בשנות ה-90 חבר פולק לרב ברוך צ'ייט אשר יצא בסדרה של ספרים כמו 'המסע לאי המידות הטובות', ולאחר מכן החל להוציא ספרים שכתב בעצמו. כך נולדה דמותו החיננית והדומיננטית של 'פישל' שמופיעה לאורך ספריו של פולק, והיא מבוססת על 'הרשלה', הדמות העממית האהובה בפולקלור היהודי, המייצגת את הארכיטיפ של 'שליימזל'. פישל משנה את בגדיו לפי העת הצורך והשעה: פעם הוא קבצן מן השטייטל הרוסי, פעם מנגן על כינור בנוסח ציורי שאגאל, ופעם הוא לבוש כירושלמי ליד בית הכנסת זהרי חמה.
פולק הינו אב טיפוס בסוגת האיור החרדי הפורח בשנים האחרונות, והוא תרם לו את האיור המתוחכם והריאליסטי בעל שכבות פרשנות רבות. סגנונו הוא חידתי, מתכתב ומצטט מעולם האמנות הכללי לצד היותו מבוסס על ידע רב במקורות היהודיים, שכן פולק מקפיד לשלב לימודים בכולל יחד עם עיסוקו באיור.
פולק למד באקדמיה לציור בקישינב ע"ש איליה רפין. גורמי ההשראה האמנותיים של פולק הם מגוונים ורבים, וכוללים בין השאר את גיז'רמו מורדילו האיטלקי, נורמן רוקוול האמריקאי, טין טין של הרז'ה הבלגי ועוד. הוא מושפע ממסורת הקריקטורה הצרפתית שידעה להתחשבן עם האג'נדה הפוליטית. פולק עושה זאת בנסתר.
למשל בספרו 'שבע כבשות' עליו כתב: "היה מי שטען שהזאבים – הם קאווקזים, ורועה הצאן – זה ראש ממשלת רוסיה, פוטין. קורא אחר הציע שהזאבים – זה הבנקים, והכבשות – זה מי שלוקח את המשכנתא. עוד גרסה: זאבים – זה ארצות המערב, רועה צאן – זו הכנסיה הפרבוסלבית של רוסיה וכו'. תלוי מה כואב לכותב באותו רגע".
לפני קצת פחות מעשרים שנה, בעקבות חוסר במוסדות לימוד ובהנגשה של תורת האיור לציבור החרדי, פולק נענה לדרישה ללמד באופן מקצועי את אמנות האיור והציור. כך נפתח בקרית ספר (מודיעין עילית) בשנת 2005 בית הספר שנקרא "הקורס לציור האקדמי של הצייר גדי פולק" (ומאז השתרשה הבדיחה שקרית ספר נקראת כך על שם מאיירות הספרים הרבות).
בגלל הרצינות הנדרשת והזמן שיש להשקיע נדרשו מספר ניסיונות כדי לגבש קבוצה עם מוטיבציה גבוהה ששרדה חמש שנים אינטנסיביות, שבהן הרביץ גדי פולק את משנתו, המבוססת על תפיסות אקדמיות סובייטיות שאותן ספג בעברו. בית הספר שלו שינה את כללי המשחק של האיור במגזר החרדי.
בין התלמידות המפורסמות ניתן למנות את רות בייפוס, 'המנהלת' והרוח החיה של כל הקבוצה, יחד עם סופי אגרס, אסתר גנות, יהודית דוידוביץ, שלומית וינר, אביגיל כהן, אסנת לב, נועה לוי, נחמה ליבלר, צפורה נוסבוים, רותי קמפינסקי ואמונה שץ.
בוגרות הקורס מתארות אנקדוטות חמודות על הלימודים: כיצד בדיוק אחת מהן התארסה בדיוק בזמן של מבחני הכניסה או כיצד התינוקות שנולדו תוך כדי הלימודים הפכו לדוגמנים הנבחרים של שיעורי הבית ברישום. הן סופרות את השנים בנוסטלגיה מאז הקורס לפי לידות הילדים ונפגשות עדיין כל שנה כדי לשמוע הערות מפי המאסטר.
12 אמניות אלו חברו לתערוכה 'פולקארט' ומייצגות את המונח 'אסכולת גדי פולק'. כולן התפתחו ותרמו לקידום איור הספרות החרדית, אם בחוגים ובלימוד בבתי ספר שונים את מלאכת האיור ואם באיור ספרות ילדים מקורית. התערוכה מאגדת לראשונה אמניות אלו להומאז' ומחווה למאסטר שפתח בפניהן את עולם הציור בתוך עולם המסורת היהודית ואיפשר להן להגיע לרמות התמקצעות שלא היו עד כה, ומציגה את הקשרים האמנותיים ביניהם.
באדיבות הוצאת פלדהיים ואביעד בן סימון
