ראש השנה של תקווה לאומית

תקווה היא המחר שלנו; ללא אמון במחר, אין לנו גם את היום. בנסיבות הקשות שבהן אנו שרויים, מניין תבוא תקוותנו?

אולי יעניין אותך גם

שנת תשפ"ה נפתחת בסימן שאלה. יותר נכון, בסימני שאלה. העם היהודי בכלל והעם היושב בציון בפרט, עומדים בעיצומה של תקופה גורלית. אויבינו מבחוץ נושאים ראש ומקיימים בעצמם את דברי הכתוב: "אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד" (תהילים פג, ה). מבפנים, המציאות החברתית משמיעה קולות מצוקה חריפים. פרץ האחדות של ה-8.10 הולך ומתעמעם, ואנו מוצאים את עצמנו כפסע מחזרה לפילוג החברתי של ה-6.10. חלילה. המלחמה עוד אתנו, החטופים טרם חזרו ויישובי הצפון עודם שוממים. רבים תוהים: לאן הולכים מכאן? רַבִּים אֹמְרִים: מִי יַרְאֵנוּ טוֹב? (שם ד, ז).

נדמה כי המצרך החשוב ביותר הנחוץ לנו – לנו כיחידים אך בעיקר לנו במישור הציבורי – הוא תקווה. בשבועות ובחודשים האחרונים, אני משוחח עם רבים, רבים מדי, שמביעים בפיהם ובשפתם, במפורש או במשתמע, היעדר תקווה. "תקווה לרוח היא כמו חמצן לריאות", אמר הסופר והתיאולוג לואיס ב' סְמִידְס. "לחיות בלי תקווה זה להפסיק לחיות", כתב דוסטויבסקי. אכן, תקווה היא המחר שלנו; ללא אמון במחר, אין לנו גם את היום. בנסיבות הקשות שבהן אנו שרויים, מניין תבוא תקוותנו?

מחשבות על תקווה מביאות אותי לאחד מחיבוריו הקצרים והמופלאים ביותר של רבינו הרמח"ל. ב'מאמר הקיווי', הרמח"ל משתית את היהדות כולה על יסוד התקווה. "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים", כך פותחת התורה את מעשה בראשית, אבל במה ברא אלוקים את העולם?…

הקריאה למנויים בלבד

גם אתה יכול להיות מנוי ב ₪1
לחודשיים ראשונים

אולי יעניין אותך גם

הרב יהושוע פפר

רגע של עיון

וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן: על שכרות ודילמת הגיוס 

לפני היהדות החרדית מונחת בחירה גורלית, בחירה בין נח לאברהם. כמו נח אחר המבול, אנו נתבעים ליטול אחריות על המציאות שלנו, לחדש את פניה. אוי לנו אם ניפול, חלילה, למצב של שכרות – שכרות ולא מיין

אהוד בן יהודה

זרם התודעה

כותרת: בין הכלל והפרט

חכו לו חקלאים, עם השדות שלכם שמחכים למים. חכו בסבלנות. כי אני הקטן, האחרון שבעם, עומד פה נרגש ונדהם, איך כולם מחכים רק לי

שולי אביטבול

רוחות העונה

הגיע הזמן לספר סיפור חדש 

רק כשניסיתי לסדר את המילים והמחשבות כדי להיות ערוכה לקטן שלי שתיכף יחזור וישאל, הכתה בי ההבנה שגלעד הי"ד שלא רק נפטר אלא גם חי על קידוש ה', היה דמות הנופל הראשונה שעקיבא שלי הכיר ממעגל ראשון

עינת ישפה

פסיכולוגיה

באנו חושך לגרש

אם גם אתם מפתחים דכדוך בעקבות המעבר לשעון חורף, אתם לא לבד. מה לעשות כדי להעלות את רמות האנרגיה ומצב הרוח, ומתי יש מקום לחשוד בהפרעת דיכאון עונתית?

hamakom

מגזין

לבי במערב: רשמים מחודש של טיול במרקש 

במרקש פגשתי את השורשים המרוקאים שלי, את הקהילה היהודית הנוכחית וקצב תוסס של עיר חדשה ומודרנית שהיא גן עדן לחובבי עיצוב, ארכיטקטורה ואמנות

חוי בר זאב

באה בטוב

כמתי לדבר ומתי לשתוק 

ככל שהאדם בעל עוצמה רבה יותר, כך מרחב ההתנהגות הקבילה שלו מתרחב