אירלנד: ביקור בארץ התלתן 

תרשו לי קצת לקטר בפניכם על המקצוע. לכתוב על תיירות זה קשה. צריך תמיד לתזז בין הצורך להיות נגיש לקורא, לבין הרצון לשמור על מקוריות. הכותב נמצא בקריעה בין החובה לברוח מהיעדים הגנריים, אותם כל ילד מכיר, לבין המחויבות לשקף לקורא יעד שהוא יוכל לבלות בו בקלות. אי אפשר אקזוטי מדי, אי אפשר מוכר מדי. כשמדובר בכתבות המיועדות לקהל שומר מצוות, הקושי מתעצם. לפחות מחצית מהמגזר יודע בקלות להרכיב מסלול בבודפשט ופראג, וגם לונדון ומילאנו לא יצריכו אינפורמציה מוקדמת ייחודית. מצד שני, אי אפשר לכתוב על יעדים שהתשתית היהודית שלהם לא קיימת.

מהדילמה הזו חמקו כמה יעדים נהדרים. הם נוחים למטייל הצדיק ומצד שני הם מחוץ למפה החרושה של הנופש הקלאסי. קבלו את אירלנד, זו שתאפשר לכם לצאת קולים כשתספרו עליה בשולחן השבת, ומנגד לא תחייב אתכם להתבסס במהלך החופשה על פחיות שימורים.

לפני שנצא למסע, קצת רקע: האי האירי מפוצל לשתי ישויות מדיניות. צפון האי משתייך לכתר הבריטי, בעוד שחלקו הדרומי נשלט בידי מדינת אירלנד החופשית. עד לראשית המאה ה-20 היה האי כולו תחת שלטון הכתר הבריטי, אך ב-1921 זכו האירים לעצמאות החלק הדרומי של האי. בשנות ה-60 פרץ סכסוך אלים בצפון האי. תושבי האי הקתולים רצו לאחד את האי תחת שלטון אירלנד העצמאית, בעוד שהפרוטסטנטים רצו להישאר תחת הכתר הבריטי. לסכסוך התמזגו יצרים פוליטיים ודתיים ושאלות זהותיות רבות. הסכסוך נמשך כמעט ארבעה עשורים וכלל שפיכות דמים ופעולות טרור הדדיות. בשנת 1998 נחתם הסכם ״יום שישי הטוב״ שמסדיר את הבחירות הזהותיות של האינדיבידואלים האירים והחלק הצפוני של האי נשאר בשליטה בריטית. ההסכם מסמל עד היום את היכולת לכונן שלום והסכם מדיני בר קיימא גם לסכסוכים סבוכים במיוחד.

נחיתה

דבלין היא בירת אירלנד והעיר הגדולה במדינה. אופיה נינוח וקצב החיים בה עירוני אך נעים. קצת כמו לונדון, אבל עם פחות סטרס. התחבורה הציבורית בעיר כוללת אוטובוסים בעלי שתי קומות, אך בניגוד לאוטובוסים האדומים של לונדון, באירלנד האוטובוסים הם בצבע ירוק. הסיבה לכך היא שהצבע הירוק מזוהה עם עלה התלתן, אחד מסמליה הלאומיים של אירלנד.

בין תל אביב לדבלין פועל קו תעופה של אל על, אשר הוקפא עם פרוץ המלחמה בעזה וקירור היחסים בין המדינות. ביקרתי בדבלין במאי 2023. ערב יום העצמאות תשפ״ג נחתתי בדבלין. חילקתי את ימי הביקור לארבע קטגוריות שונות, שבכולן אירלנד מספקת חוויית טיול נהדרת, מחכימה ומהנה. הקטגוריות הן: יהדות, בירה, וויסקי, ומבנים היסטוריים. מכיון שכאמור, מועד הביקור נפל על יום הזיכרון וערב יום העצמאות, התחלתי. את הביקור מהעמקה בקטגוריה הראשונה: יהדות.

יהדות אירלנד

הקשר היהודי לאירלנד קצת נדחק מהבמה והתודעה, אבל לא רק שהוא קיים, הוא אף מקור לגאווה. היישוב העברי באירלנד אינו ותיק ומתוארך לשלהי המאה ה־19. היישוב המאוחר ביותר מבין מדינות אירופה. היהודים הראשונים באי היו פליטים מליטא שהתיישבו בדבלין, אשר היהודים היחידים שהכירו תושביה עד אז היו דמויות ספרותיות אקזוטיות. הרב הראשי של אירלנד היה הרב יצחק הלוי הרצוג, שכעבור שנים כיהן כרבה הראשי הראשון של מדינת ישראל. בנו, נשיא המדינה לשעבר חיים הרצוג, נולד בצפון אירלנד בעת שאביו כיהן כרב העיר.

הרב הרצוג התגורר באירלנד בין השנים 1915–1936 וכיהן כרב בשתי הערים המרכזיות של האי, בלפסט ודבלין, ולאחר מכן כרבה הראשי של המדינה. את הביקור התחלתי באזור היהודי של העיר. שכונת Portobello בעיר הייתה בעבר מקום מושבם של יהודי העיר, ובהתאם לכך נקראה גם Little Jerusalem. התחנה הראשונה שלי הייתה ביתו של הרב הרצוג. מדובר בבית לבנים אדומות פשוט, שגם היום משמש בית מגורים פרטי. שלט שיש פשוט התלוי בחזית הבית מספר על זהותם של הדיירים הקודמים. בבית הזה נולד נשיאה השישי של מדינת ישראל, חיים הרצוג. מכיון שמדובר בבית פרטי לא הרגשתי בנוח לצלם, אך אציין שהכתובת היא Bloomfield 33.

במרחק של כחמש דקות הליכה משם, ברחוב Walworth, נמצא המוזיאון היהודי. המוזיאון מגולל את ימיה הקצרים יחסית של הקהילה היהודית בדבלין ובעיקר בשכונה. המתחם כולל גם בית מדרש ובית ספר לילדי הקהילה. גם כאן מדובר בבית אבנים פשוט שרק שלט שיש בעברית ובאנגלית מסגיר את ייעודו.

כשיצאתי הגיעה שעת צהריים, נזכרתי שאין לי מזון כשר לימים הקרובים ויצאתי לבית חב״ד להצטייד. בית חב״ד הוקם על ידי הרב זלמן לנט ופעילותו כוללת בית כנסת, חלל עבודה נעים ומזמין, מסעדה בשרית בעלת תפריט נהדר (קחו את ה-Salt Beef סנדוויץ׳) וחנות לממכר מוצרי מזון שרובם מהארץ. בית חב״ד מטפל גם בצרכי קהילת ההייטק הישראלית הגדלה בעיר. הרב לנט פינה לי כמה דקות מזמנו וסייע לי בתכנון הטיול, שיתוף אנשי קשר וטיפים נוספים.

בערב, עם פרוש יום העצמאות, שאלתי בקבוצת הפייסבוק של הקהילה הישראלית אם מתקיים איזשהו טקס חגיגי. הפוסט הוצף בתגובות שכולן הזמינו אותי לתפילת ערבית חגיגית בבית הכנסת ׳שער השמים׳, אחד האחרונים שעוד פעיל בעיר. ולאחריה, לפעילות חברתית.

הצטרפתי. גיליתי קהילה מתוקה של הייטקיסטים ישראלים. רובם לא היו דתיים אך הדגישו שחשוב להם להתכנס בבית הכנסת בכל יום שישי. רב הקהילה, צעיר בריטי הנשוי לישראלית, סיפר לי שבמהלך תפילות היום יום יש בערך מנין וחצי. לאחר התפילה החגיגית שכללה לבטים בנוגע לנוסח ואילתור משעשע תוך כדי תנועה, הקהילה התכנסה באולם הסמוך לבית הכנסת. הכיבוד היה אירי וכמובן כשר: שוקולד ממותג מקומי, מיטב מותגי הבירה המקומיים וכמה חטיפים מוזרים. הרב ורעייתו התעניינו היכן אני מתאכסן וארזו לי שקית מלאה בפינוקים. הודיתי להם, חזרתי למלון עמוס בכל טוב ובימים הקרובים המשכתי להגיע לבית הכנסת ולחב״ד ברוטציה.

המלון שבו התאכסנתי ביומיים הראשונים, גם הוא נקודת ציון יהודית חשובה. הוא נקרא Clayton, נבנה בשנה שבה תועדו לראשונה יהודים בדבלין – 1880, ושימש בראשית ימיו כבית יתומים של ארגון חסד קתולי. מאוחר יותר שכן במבנה בית ספר יהודי לבנות שכלל גם פנימייה ואולמות חינוך גופני. בחזית הבניין עדיין משולבים סמלי מגן דוד ובחדרי המלון תלויות תמונות המשקפות את אופיו הקודם של הבניין. המלון מאובזר ומעוצב לעילא, מדורג כ-4 כוכבים ועלות השהייה בו יקרה אך סבילה. כדאי לבקר בו גם אם לא לנים בחדריו.

אירלנד של בירה

בדיחה אירית עממית גורסת שבדבלין לא פותרים בעיות, אלא שותים עד שהן מיטשטשות. התרבות האירית כוללת נוכחות גבוהה ומכובדת של מבשלות בירה ומוסדות ותיקים של ייצור בירה וברים לשתייה. מוסד ותיק הוא Temple Bar. עם השנים המוסד הפך לאחד מסמלי העיר עד שהרובע שבו הוא שוכן נקרא על שמו. המתחם כולל כעשרה חללים בעיצובים שונים שכולם יחד משקפים את תרבות השתייה האירית. האירים מאוד גאים במקום. הם כתבו שירים על ייחודיותו וכל ביקור של אישיות ממלכתית זרה בתחומי המדינה כולל גם ביקור בטמפל. על קירות הבר ניתן לראות את ביקורי הנשיאים קרטר, בוש, קלינטון ומנהיגים נוספים. המוסד גם מחזיק בבית מלון למעוניינים בחוויה מיטבית. חדרי המלון קטנים מאוד, אך מאובזרים ונוחים. שכרתי חדר לשאר לילות החופשה, לא לפני שווידאתי שישנו איטום מקסימלי וקולות הבליינים לא חודרות אל החדר ומפריעים את המנוחה. בבקרים הייתי יורד לבר ולא מצליח להבין איך כבר ב־8:30 בבוקר אנשים יושבים בנחת עם ספל בירה כשעל הבמה יושב בסיסט ומנגן. לא בדיוק המקום האולטימטיבי לאנשים שמגדירים את עצמם ״לא אנשי בוקר״.

סטאוט הוא אחד מהז׳אנרים של הבירה. הוא מאופיין בטעמים עמוקים ובדרך כלל צבעו יהיה שחור וחוויית השתיה תהיה כבדה. הז׳אנר מתאים יותר לחורף. הארומות הנפוצות ביותר לסטאוט הן של קפה או שוקולד. לעיתים אף קרמל.

גינס הוא המותג הכי חזק בז׳אנר ואחד משני המותגים השולטים באירלנד. מבשלת גינס הוקמה בדבלין ב-1759, כשאירלנד עוד לא חלמה על עצמאות. חקלאי בשם ארתור גינס חכר בית קטן באזור התעשייה ל-9000 שנה והקים בו מבשלה. גינס יצרה סטאוט קרמי והשכילה לייצר פטנט המעדן את המרקם ומוסיף חוויה לשתייה. בשנים האחרונות גינס הבינה שלא כולם מתחברים לסטאוט והחלה לבשל גם ז׳אנרים אחרים כמו ipa, apa, לאגר ואמבר.

ביקור במבשלה, הממוקמת עד היום במבנה שארתור המנוח חכר לנצח, נחשב לחובה בעת ביקור בדבלין. זאת למרות שבמהלך השנים קמו עוד עשרות מבשלות מקומיות, חלקן לא פחות טובות. במרכז המבקרים של המבשלה תוכלו להתרשם מתהליך הייצור, להסניף ארומה בשלב מתקדם, לסקור את האבולוציה של עיצוב הסמל – נבל אירי, ואת המשמעויות הפוליטיות הכרוכות בו ולבסוף גם להתפנק בכוס בירה, הכלולה במחיר הכרטיס, ברופטופ של המבשלה המשקיף על כל העיר. ספוילר, נוף לא משהו, האזור תעשייתי וקשה לצפות בטירות המקשטות את נוף הטבע של אירלנד, אבל אף אחד לא אומר לא לספל בירה. מחיר הכרטיס הוא 30 יורו אך בדיקה באתר המבשלה תגלה לכם על הנחות ייעודיות בכפוף למועד ולמעמד.

ויסקי

כמו שכנתה ממזרח, סקוטלנד, גם אירלנד מתגאה במבשלות ויסקי ותיקות. הוויסקי האירי שונה מהסקוטי. בעוד שהסקוטי מתעקש על תזקיק יחיד, המכונה single malt, האירי ברוב המקרים הוא בלנדד. כלומר, עירוב של לפחות שלושה תזקיקים, במטרה ליצור טעם מורכב אך פחות עמוק. שתיים מהמבשלות נמצאות בלב העיר דבלין: ג׳יימסון וטילינג.

ג׳יימסון הוא מותג הוויסקי האירי הוותיק והנמכר ביותר בעולם. את ג׳יימסון הקים ג׳ון ג׳יימסון, סקוטי שהיגר לאירלנד. המבשלה הוקמה ב-1780 ותוך שנים בודדות הפכה למותג אירי חזק. כיום ג׳יימסון מחזיקה בשתי מזקקות-בנות של חברת האם. מרכז המבקרים של ג׳יימסון ממוקם בבנין המבשלה המקורי בשדרות Bow ומציע עבור הציבור מגוון מסלולי ביקור הכוללים סקירה וטעימות. במרכז יספרו לכם על ההיסטוריה של הוויסקי בכלל ועל ההיסטוריה של ג׳יימסון. יסבירו לכם גם על תהליך הייצור ותוכלו להתנסות בשלבים מסוימים שלו. לסיום יוצגו בפניכם דגימות ויסקי לטעימות ממוצריה השונים של המזקקה. אני ניצלתי את ההזדמנות וביקשתי קפה אירי. זהו למעשה קפוצ׳ינו שאליו נמזג תמהיל של ויסקי ואז מתווספת אליו קציפת שמנת. הטעם חזק ובעל גוף מלא. למבשלה יש גם חנות מתנות ותכניות שונות לחברי מועדון. מחיר הכרטיס משתנה בין המסלולים כאשר המינימלי מתחיל בכ-25 יורו. ביקור חובה.

גם טילינג היא מבשלה ותיקה היא התחילה לייצר בלנדד בדבלין כבר ב-1782 אך ב-2012 נסגרה. שלוש שנים לאחר מכן, צאצאי המייסד, גם הם בני משפחת טילינג, רכשו מבנה סמוך למבנה המבשלה המקורי וחידשו את המסורת. בכך הפכה המבשלה למבשלה היחידה שקמה בדבלין ב-125 השנים האחרונות.

למרות שוויסקי הוא מוצר מסורתי, הצעירים לבית טילינג ערים למגמות המשתנות בעולם האלכוהול ומעדנים מעט את המסורת במוצרים מודרניים עם טאצ׳ ייחודי. הכרטיס למרכז המבקרים של טילינג זול יותר משל ג׳יימסון, אבל רצוי לבקר בשתי המבשלות. גם כאן הסיור כולל טעימות וחוויות התנסות. 

שתי המבשלות פתוחות כל יום בין 11 בבוקר ל-7 בערב. צ׳ירז.

מבנים מספרים היסטוריה

אחד ההרגלים המענגים ביותר בביקוריי בחו״ל, הוא ההרגל לבקר באוניברסיטאות המקומיות. הקמפוסים מרחיבי דעת ואופי העיצוב והארכיטקטורה מלמדים את המבקר על אופיו של מוסד הלימודים לא פחות מתכני הלימוד (כן, האוניברסיטה העברית, יש פה רמז והוא עבה).

כך היה ברור שאקדיש שעות ארוכות לביקור בטריניטי קולג׳. זוהי האוניברסיטה העתיקה ביותר באירלנד והיא פעילה מאז ברצף עד היום. הקמפוס יפהפה ומכיל עשרות פינות לימוד וישיבה מקסימות. הקדשתי כשעה של לימוד בטרם ביקרתי בשאר אולמות הקמפוס.

ספריית האוניברסיטה פתוחה לסטודנטים בלבד, אך אולם ה-long room פתוח לקהל הרחב בתשלום. האולם, באורך כ־70 מטר, מכיל כ־200,000 פריטים, הסדורים במדפי עץ אלון כהה על קירות האולם. לצד כל עמודה מוצב פסל שיש של פילוסוף, סופר או הוגה מההיסטוריה הרחוקה של בריטניה ואירלנד. לצד אחת העמודות עומד פסל בדמות סוקרטס ולצד אחרת פסל בדמות אייזק ניוטון. הפסלים מתוארכים לשלהי המאה ה-18.

גולת הכותרת של האולם הוא הנבל העתיק שמוצג בין העמודות. זהו נבל מעץ אלון המיוחס לסוף המאה ה-14. הנבל הפך במרוצת השנים לאחד מסמליה הלאומיים של אירלנד, לצד עלה התלתן. 

באולם ניתן לראות גם יצירות מקוריות של שייקספיר וכתבים עתיקים בעברית, לצד הכרזת העצמאות המקורית של אירלנד.

בלב העיר, לא רחוק מהקולג׳, עומדת טירת דבלין, טירה עתיקה ומרתקת. הביקור בה הוא מאסט. הטירה נבנתה ב-1204 ושמשה את השלטונות הבריטיים במשך כ-700 שנה. כשאירלנד זכתה לעצמאות, הטירה הפכה לאתר רשמי של הממשלה והיא מארחת בו טקסים רשמיים וביקורים דיפלומטיים. חובה להזמין כרטיסי ביקור מראש באתר הטירה, מכיון שהם אוזלים במהירות וכמעט שאין סיכוי לרכוש כרטיס באופן פיזי בעת ההגעה לאתר. מחיר הכרטיס נוח, 8 יורו בלבד. למעשה זהו כרטיס הכניסה הזול ביותר מבין כל האתרים שהוזכרו.

לשימושכם ישנם מדריכים אנושיים ווירטואלים. שימו לב שמלבד אתרי הטירה עצמה, ישנן גם תערוכות אמנות מתחלפות ולאחר סיום הביקור דאגו לפקוד גם אותן.

זהו סיכום קצר רק מדבלין. באירלנד ישנן לפחות עוד שתי תחנות המחייבות ביקור. הראשונה היא בלפסט, בצפון האי, הנתונה תחת שליטה בריטית. אופי הביקור בבלפסט הוא פוליטי. כמוזכר לעיל, בלפסט חוותה תקופת סכסוך מדממת בחלקה השני של המאה הקודמת. הסכסוך נשא הקשרים דתיים, פוליטיים ולאומיים. ב-1998 הושג הסכם פורץ דרך – הסכם ״יום שישי הטוב״ המסדיר את היחסים בין המחנות. עד היום עומדות בלב העיר החומות שהוקמו כדי למנוע תגרות פיזיות בין הפלגים. רובן הפכו לסצנות גרפיטי בנושאי שלום ומלחמה.

החלוקה בהקשר הישראלי-פלסטיני משעשעת. בצד הקתולי ניתן לראות הזדהות רבה עם הפלסטינים והקירות זועקים נגד הכיבוש ובעד שחרור פלסטין. בצד הפרוטסטנטי התמונה הפוכה בתכלית. לא רק שהתמיכה בישראל מובהקת, גם התמיכה בצה״ל כצבא הגנה ניכרת. עניין חריג גם בקרב מדינות פרו ישראליות. הסכסוך לא באמת קשור אלינו, אבל כל צד משליך מעמדתו גם על הסכסוך במזרח התיכון.

חוץ מבלפסט, במערב המדינה מתנשאים צוקי מוהר. אלו צוקים טבעיים בגובה של כ-200 מטרים מעל פני הים. ניתן להגיע בטיסה מדבלין לכמה ערים סמוכות בהן ישנם שדות תעופה פנימיים. 

התמקדתי בדבלין מאחר שרק בה ניתן להעביר שבוע עמוס במיוחד, אך ככל שהזמן מאפשר, סעו גם לבלפסט ולאתרים נוספים באי.

טיפים למטייל הדתי

• כשרות: מומלץ ליצור קשר עם הרב לנט לפני הביקור, הוא עשוי לספק לכם אינפורמציה חשובה שתחסוך את התלות בבית חב״ד. בכל אופן, בית חב״ד מזמין מאד ומומלץ לשכור מלון בקרבת מקום. אם תבחרו להגיע לבלפסט, ודאו שבית חב״ד אכן פעיל בעת הביקור מכיון שזמני הפעילות אינם רציפים.
• אנטישמיות: כפי שהבנתם, מדובר במדינה מאוד פרו־פלסטינית. עם זאת, הביטחון האישי מובטח. האירים, נחרצים ככל שיהיו, לא יעזו להרים יד על תייר. יצא לי לשוחח גם עם פלסטינים מקומיים והשיחה הייתה בטוחה ואף נעימה. היו זהירים אך אל תחששו.
• תחבורה: אם אתם לא יוצאים מאירלנד, בשום אופן אל תשכרו רכב. התחבורה הציבורית מצוינת ולחלק מהאתרים תעדיפו לצעוד רגלית.
• שקעים: כמו בבריטניה, גם באירלנד השקעים הם מסוג G. כלומר, אם אתם מגיעים מישראל, הביאו עמכם מתאם תקע.