מדי שנה מתקיימת בשש ערים בעולם תערוכת היין הכשר הגדולה והיוקרתית KFWE (ראשי תיבות של Kosher Food and Wine Experience) אולי אין לישראל את האווירה של ניו יורק, מיאמי או לוס אנג'לס, או את הסטייל של לונדון ופריז, אבל התערוכה של תל אביב מרשימה לא פחות ממקבילותיה בתצוגת היין הכשר הבלתי נגמרת, כמו גם ההיצע הישראלי מיין ועד בירה.
אחרי שנה של הפסקה בשל המלחמה, כשאיום הרקטות עדיין מרחף ומלחיץ, ובעיקר ממלא בדאגה את מארגני התערוכה שחששו מכך שיינני העולם יקבלו רגליים קרות, נעטף נמל תל-אביב בדגלים ועל הדוכנים הונחו מאות בקבוקי יין כשרים למהדרין מרחבי העולם כולו. הייתה גם גם קומת אוכל כשר ומשובח, אבל זה כבר התחום של מדור אחר.
התערוכה הזו מופקת על ידי 'צור – עולם של יין' כדי לחבר בין ייננים, אנשי שוק היין, מסעדנים ומבקרי יינות, והיא ההצצה השנתית למה שמתקדם ביינות הכשרים בעולם. אפשר לומר שתקרות הזכוכית נשברות בזו אחר זו. מהיינות שמביאות ארצות הברית, צרפת, איטליה וספרד, ועד יינות מניו זילנד, ארגנטינה, מקסיקו, יוון, הולנד ודרום אפריקה ובטח שכחתי כמה מדינות. זה מה שקורה כשאתה מנסה לטעום יינות בלי סוף, גם אם את רובם הותרת במרקקה. המבחר כל כך גדול שאי אפשר אפילו לתת פירוט קצר, אפילו לא של הבולטים יותר, אבל כל תערוכה כזו מספקת רעיונות לכמה וכמה מדורים.
לרשותם של שתייני היין הכשר עומד היום מגוון רחב שבעבר היה בגדר חלום. מותגי היין הגדולים בעולם עושים חביות כשרות, ומתברר שלמרות ששוק היין הכשר אינו מהגדולים ביחס לשוק העולמי, הוא נחשב בקרב היקבים כצרכן יין נאמן ששווה להשקיע בו.
צרפת לבדה, או אפילו איזור בורדו בלבד, כבר מספקים עשרות רבות ויותר של יינות טובים וכשרים, חלקם במחירים הנוחים שמוכרים מאירופה. זאת אומרת, הם כן יקרים ברובם. בתערוכה הוצג לראווה בקבוק 'גוליית', 27 ליטר של שאטו פוטנה קאנה מבורדו, יקב מפורסם שעלות בקבוק שלו בארץ נעה בין 1000 ל-2000 שקלים בגרסה הלא כשרה. אם אתם רוצים לפרק את הבקבוק הזה עם חברים, זה יעלה לכם 150,000 שקל בלבד.
טעמנו את שאטו דאוז'ק, יין בורדולזי מהבודדים עם חותמת איכות של גראן קרו קלאס עוד מימי נפוליאון (לא כקלישאה), מאוזן באופן מדהים. וגם שאטו לה קרוק שהיה טאניני וכאילו כיסו את היובש בחמיצות נעימה. הם לא זולים מדי, אבל במקביל, טעמנו גם עוד כמה וכמה יינות נהדרים שעולים פרוטות. על כוס שמפניה דרפייה, מבתי השמפניה הידועים בעולם, ביקשתי ממנחם יזראלביץ, אחד האנשים שבזכותם עולם היין הצרפתי הופך להיות כשר יותר ויותר, להסביר את הפער. אז קודם, יש לומר, אנחנו לפעמים מתרגלים לכל כך הרבה יינות מכולת לא טעימים לחך, שאנחנו שוכחים שיש – גם בארץ – מי שיודע לעשות יינות 'פשוטים' וטובים. וגם אין לשכוח את השטחים הנרחבים באירופה לגידול גפנים. אבל מתברר שמלבד ההבדל הפשוט בין יין פרימיום לבין יין "רגיל", לפעמים מספיקה מעט תזוזה של הכרמים מהמיקום הנחשק, והם כבר נחשבים לליגה נמוכה יותר, דבר שיבוא לידי ביטוי במחיר. כך גם התרחבות הכשרות: "בעבר, היו הרבה יקבים שהיו גובים כמו עמלת כשרות מצדם, על עצם 'כאב הראש' שהעיסוק בכשרות דורש מהם", הוא מספר, "ככל שזה נהיה הרגל והם גם רואים שמזמינים מהם הזמנות משמעותיות מאוד, זה מנגיש יותר את מחירי היין בכל ברמות".
בין היינות שבלטו בעיניי כמשהו שהייתי רוצה כמה בקבוקים ממנו לימי הקיץ הלוהטים, היה יין פואי פומה מעמק הלואר שבצרפת. סוביניון בלאן מושלם. שרק לא יהיה בטמפרטורת החדר הישראלי, אלא צונן ומזיע.
יסוד ומלכות
נתן ומוטי הרצוג, הציגו השנה מותג יין חדש בשם 'יסוד' שנראה שהם מייעדים אותו להיות מותג היוקרה שלהם. מדובר בכרמים ובחלקות הטובים ביותר בעמק נאפה, אזור היין המשובח של ארצות הברית, ובהחלט זה כיוון מעניין.
למרות שבהחלטה מושכלת פמליית המקום החליטה פה אחד שאת היינות הישראלים המעולים שהוצגו בתערוכה נמשיך לטעום בנחת ביקבים או בחנויות המובחרות ליד הבית, ונתמקד בהזדמנות לטעימות בינלאומיות, יש מקום אחד שנשברנו. המבעבעים של יקב פסגות יכולים להתחרות היטב היטב במקור הצרפתי. השרדונה העסיסי 'פיק לבן' קיבל צל"ש. עם היינן הכוכב סם סורוקה ועוזרו היינן איתי כצנשטיין – שניהם אנשים שכדאי לנסוע ליקב לפגוש – טעמנו יין מהטובים שפסגות הוציאו אי פעם: 'הארט'. הטופ של בלנד של קברנה, פטיט סירה ושיראז, שיושן 18 חודשים בחביות. טעם עוצמתי ומלא בעושר. חבל שעשו ממנו רק 1500 בקבוקים שמתאדים בקצב מהיר.
כמובן שאי אפשר בלי קצת מתוק, בכל זאת חוויה מתקנת לגירסא דינקותא עם יין פטישים. האייס וויין מטוקאי של יקב לאופר, הוכיח שבמתיקות שווה – אין מי שמתחרה בהונגרים.
במקרה הזה כאמור, מדובר ביין קרח שנעשה מענבים שקפאו בכרם. בעת הכפור, המים קופאים, אבל הסוכרים לא, מה שגורם לנוזל שיוצא בסחיטה להיות מרוכז ומתוק, ובאופן מדהים מלווה בחמיצות נעימה שעושה את ההבדל.
אם כבר מתוק, ליד היינות האיטלקיים פגשתי את ר' לוי חזן מברטנורא, עם השקה של יינות ג'ויבין אדומים ולבנים בטעמי אפרסק ומנגו. ניסיתי להבין איך זה שמדובר ביין לכל דבר, כולל לקידוש, ובכל זאת זה מיץ עם טעם מאוד ברור של פירות. ובכן, הסיפור הוא טיפה של חומרי ריח שמשפיעים לנו בדמיון על הטעם, שהוא מענבים שבכל מקרה מזכירים טעמים כאלה.
רגע של התרגשות היה כשבדוכן של מזקקת גולני ראינו את טל, הבן של אלונה ודוד ציבל, עומד עם חיוך גדול ומלהיב את הטועמים על הברנדי החדש שלהם. כזכור, טל נפצע במלחמה בעת שירותו בגבול לבנון וכאן במדור ביקשתי שתתפללו. אז הנה, הוא הולך ומשתקם ואנחנו מאחלים רק בשורות טובות ומבטיחים לבוא לבקר במזקקה החדשה.
וכך, סיכמנו את השעות הארוכות בתערוכה עם 'לחיים' שבא מעומק הלב.
שנדע כולנו בשורות טובות, וצאו לחפש ולטעום יינות. לפעמים, מרוב הרגל, אנחנו מפספסים.
אפטר טסט
לכבוד ימי החופשה, ננדוד לאלזס, חבל היין הצרפתי על גדות הריין, הגובל בגרמניה, זה שמוכר בזכות בקבוקי ה'מוזל' שלו, בקבוקים עבים וגבוהים שמאפיינים את היינות הלבנים המקומיים כמו ה'גוורץ'. בקבוקים אלה הותאמו לנדידה בסירות בנהר והתקבלו כסגנון הבקבוק ליינות הללו בעולם כולו עד היום.
הנגיש
כרמים על גבי כרמים, מלאים באלזס בענבי פינו גרי, שמיועדים בדיוק בשביל יינות ארוחת צהריים. באזור הזה התוצאה מעט יותר מתוקה מהמקבילה האיטלקית היבשה יותר, פינו גריג'יו.
פינו גרי של יקב קוניג, המייצר יינות אלזסים למעלה ממאה שנה, הוא מסוג היינות שנגישים לחך ולכיס בהתאמה. יין חצי יבש, גוף בינוני. ניחוח של פרדס משהו, וטעמים חמצמצים מתוקים.
המקורי
אם באלזס, בירת הגוורץ, טוענים לכתר של עושי היינות הלבנים מהטובים בצרפת, הרי שהגוורצטרמינר גראן קרו של יקב גוסטב לורנץ עושה בהחלט כבוד. הלורנצים הם כבר דור שישי לייננים אלזסיים. חלק מהכרמים שלהם, כמו זה של הגוורץ, זוכים לרמה של קראן קרו, שעשרות בודדות ממש של כרמים מחזיקים בתואר הזה באזור.
מה שמייחד את הגוורץ הזה (שמובא ארצה על ידי 'גשם'), זו היכולת לעשות יין חצי מתוק, עם המון פרי. יינות אלזס מתגאים בסוכר השיורי הגבוה שמבטא את הטרואר שלהם, שבו הענבים נהנים מהבשלה איטית וארומה שמעניקה ארומות רבות. הקטע עם הסוכר השיורי הגבוה הוא הרגשת מתיקות, אבל הוא לא באמת מתוק. בטח לא באופן מציק. הוא מלא בטעמים, מינרלי, חומצי, רענן. צודק מי שאמר שצריך להחליף את המונח מתיקות בפירותיות.
אוהבי הגוורץ יהנו להבין את הרעיון ביין האמיתי והמקורי, שמשום מה מבוקבק בבקבוק מעט רחב יותר מהאלזסי הקלאסי. זה טוב, כי זה יין שיכול עוד להתפתח ובצורה הזאת אפשר לשמור אותו יציב במקרר יינות.
קיץ בריא.
אבי ליבוביץ
יועץ יין וסומלייה ’המקום’
צילומים: מנחם קאליש
