יותר מעשר שנים חלפו מאז הוקם זרם החינוך הממלכתי חרדי, הממ"ח, בשנת תשע"ד. בשנים שמאז הקמתו גדל החינוך הממלכתי חרדי מדי שנה, ומספר הרשויות שיש בהן מוסדות של החינוך הממלכתי חרדי עלה במידה ניכרת. אם בשנת הפעילות הראשונה נכללו בזרם 16 מוסדות חינוך בלבד ולא יותר מכמה מאות תלמידים, בשנת הלימודים תשפ"ד היו בממ"ח לפי נתוני משרד החינוך, יותר מ-19 אלף תלמידים ובתשפ"ה נוספו לגנים ולבתי הספר היסודי בממ"ח מעל 9,000 תלמידים.
קצב הגידול בהחלט מרשים, אבל דומה שאין מקום שבו בולטת יותר המהפכה מאשר בעיר הבירה ירושלים. אם בשנה הראשונה להקמתו למדו בזרם החרדי ממלכתי בירושלים רק 138 תלמידים, שנה לאחר מכן קפץ המספר ל־680 תלמידים, וכיום מתקרב מספר התלמידים ל-5000, במוסדות הממ"ח השונים.
"יש המון ביקוש", מספר הרב אליעזר שטיינברגר העומד בראש ישיבת 'נשמת התורה'. "בהחלט רואים איך ההתעניינות והרישום עולים בכל שנה. מה שמעניין הוא שפונים אלינו הרבה תלמידים שמגיעים מחיידרים רגילים, לא כאלה של הממ"ח דווקא, ומבקשים להירשם לישיבה".
בנשמת התורה, ישיבה תיכונית חרדית, משולבים לימודי קודש יחד עם לימודי חול והכנה לבגרויות במתמטיקה, פיזיקה, אנגלית ומקצועות נוספים. עבור התלמידים שמגיעים מחיידרים שבהם לא נלמדו לימודי ליבה יש תוכניות ספרינט מיוחדות שעוזרות להם להשלים את הפערים. "עד חנוכה הם בדרך כלל כבר משלימים את הפער ומגיעים לרמה הארצית, גם ילדים שלא למדו כלום קודם לכן".
איך משלבים בין לימודי קודש לחול במסגרת ישיבתית?
"יש כאן אתגר", מודה שטיינברגר. "אנחנו תמיד אומרים לתלמידים שלנו שאנחנו קודם כל ישיבה, ורק אחר כך תיכון, והקודש קודם. התיעדוף הזה חשוב, והוא נוכח ובולט אצלנו. הדבר המרכזי בישיבה הוא לימודי הגמרא והאווירה בבית המדרש, והתלמידים אצלנו יודעים את זה".
תלמוד התורה 'עץ חיים' שבשכונת רמות הוקם לפני ארבע שנים, פרק זמן קצרצר באורך החיים של מוסד חינוכי, וכבר לומדים בו מאה תלמידים. "בשנה הראשונה פתחנו עם אחד עשר תלמידים בסך הכול", מספר המנהל, הרב שלומי כץ, "השנה יש מספר גדול של תלמידים בכיתה א', ולא קיבלתי את כל מי שרצה להירשם. יש עלייה במספר הנרשמים והמתעניינים, לא מאוד חדה אבל בהחלט קיימת".
ב'עץ חיים' הדגש המרכזי הוא על לימודי קודש ברמה גבוהה. "התלמידים מתחילים את היום בתפילה משותפת", מספר כץ, "ואחר כך לומדים גמרא, משנה והלכה בהתאם לגיל. בכיתות הנמוכות יש מלמדים מנוסים, מכיתה ג' מלמדים את הילדים אברכים מובהקים. לצד זה, יש צוות מקצועי ירא שמיים שמלמד את שאר המקצועות הנדרשים ברמה גבוהה ומקצועית בלי שום פשרות. התלמידים מגיעים ממשפחות חרדיות מכל הקהילות, ליטאים וחסידים".
סוד ההצלחה, לדבריו של כץ, תלוי בצוות המסור. "יש אצלנו מלמדים מצוינים", הוא אומר. "אני מקפיד על רמה גבוהה בכל התחומים. לכל כיתה יש רב שמלווה אותה ומפקח על התכנים והרוח. התלמידים לומדים בשיטה מסודרת עם הספקים ברורים, כך שבסוף השנה הם מסיימים את החומר הנדרש. רב בית הספר אחראי על התכנים ועל החיות בלימוד, ומוודא שהכול נעשה ברוח התורה.
"לאחרונה", הוא מספר בגאווה, "סיימו תלמידי כיתה ד' מסכת שלמה של משניות, וערכנו סיום מרגש. היה מרגש לראות את הילדים עונים בבקיאות על השאלות שנשאלו. זה הוכיח שאפשר להגיע להישגים גבוהים בלימוד, כשיש מסגרת מתאימה".
חדשנות וחזון
קל לבדל את מסגרות הממ"ח המיועדות לבנים, בהשוואה לחיידרים ולישיבות הקלאסיים שבהם לימודי ליבה מעולם לא נלמדו. אך מה מבדל את החינוך הממלכתי חרדי המיועד לבנות? אחרי הכול, גם בבית יעקב של החינוך העצמאי לומדים אנגלית וחשבון ואת שאר מקצועות הליבה.
בעיניה של חני כהן, מנהלת בית הספר המונטסורי 'נתיבותיה', מעטפת הממ"ח אפשרה להקים מסגרת חרדית ייחודית שלא הייתה קמה במקום אחר. "בית הספר שלנו פורץ דרך", היא אומרת, "הוא בית הספר החרדי הראשון שהוקם בגישה המונטסורית, יש כאן שינוי אמיתי בתפיסה ובחינוך, וזה קורה בתוך מסגרת חרדית לבנות. יש פה המון חדשנות וחזון".
הגישה המונטסורית מבוססת על מחקריה וניסיונה של הרופאה והמחנכת האיטלקייה מריה מונטסורי (1870–1952), ונותנת מקום והכרה לשלבי ההתפתחות הטבעיים של הילד, כשהיא מעודדת למידה עצמית וחופש פעולה בסביבה מותאמת. הדגש בבתי הספר המונטסוריים הוא על למידה עצמית, בהתאם לקצב של הילד, כשהמורה משמש כמדריך ומנטור.
"התפיסה שלנו היא שילדים הם סקרנים ואוהבים ללמוד", מסבירה כהן, "והגישה בבית הספר מעודדת סקרנות בלמידה, עבודה עצמאית, בקרה ואחריות. השיעורים נלמדים בקבוצות למידה קטנות, כאשר בכל כיתה יש לפחות שלוש מורות שעובדות עם הקבוצות, כל קבוצה בקצב שלה. מעבר לעניין הלימודי יש גם מעטפת רגשית חברתית ייחודית לבית ספר, שכוללת זמן איכות אישי, קבוצות חברתיות וטיפול בגינון ובבעלי חיים.
"יש לנו פינת חי קטנה בבית ספר, גם הכיתות בנויות ומונגשות בהתאם לעקרונות השיטה המונטסורית. צריך להבין שזו שיטה חינוכית אחרת, כי לוקח זמן ללמוד ולהכיר את הגישה שלנו. זה בית הספר החרדי הראשון בגישה המונטסורית, כשהורים הגיעו אלינו בהתחלה, הם חשבו שזה בית ספר לחינוך מיוחד, כי בכיתות רגילות יש כיסא ושולחן ומבנה קלאסי של כיתה ואצלנו כיתות הלימוד נראות אחרת. וצריך ללמוד שלא, זה לא בית ספר ייעודי לילדים מיוחדים אלא בית ספר בגישה מיוחדת, עם חתירה למצוינות ולימודים ברמה גבוהה, שמאפשרים לתלמידות להגיע להישגים גבוהים. הרבה נחשפו לראשונה לגישה המונטסורית דרך בית הספר שלנו".
בסמינר 'דרכי שרה' לומדים לבגרות מלאה במגמת הנדסת תוכנה, מגמה מדעית הכוללת ביולוגיה וביוטכנולוגיה, ומגמת עיצוב תקשורת חזותית, והוא מחזיק במאה אחוזי בגרות, "בממוצע מצוין", כפי שדואגת המנהלת, גברת הדס ניימן, להדגיש. "מגיעות אלינו בנות מבתים חרדים בעולם העשייה, עם יכולות גבוהות במיוחד, והמטרה שלנו היא להוציא לעולם בנות בעלות זהות חרדית ברורה ויציבה, שתהיינה מעורבות בתחומי עשייה שונים בחברה הישראלית, מתוך שמירה על זהות חרדית ברורה ויציבה.
"חלק חשוב מהלימודים הוא פיתוח סקרנות אינטלקטואלית וכלי חשיבה. בגרות זה נחמד, אבל כדי שבת חרדית תוכל להשתלב במחקר ובאקדמיה היא זקוקה לכלי חשיבה מתקדמים ואנחנו משתדלים להשפיע בדבר הזה, בכל יום שלישי יש אצלנו למידה עצמאית וכל בת מחליטה במה להשקיע ובמה להתמקד. התלמידות שלנו מכוונות לאקדמיה, ומגיעות לשם".
הרצון לראות את בוגרות הסמינר משתלבות בחברה הישראלית בלי שיוותרו על זהותן החרדית הוא מוטיב חוזר בשיחה עם ניימן. "אנחנו עוסקות הרבה בנושא הזה, מה זה אומר להיות אישה חרדית ואדם חרדי בעידן משתנה, איפה אפשר להיפתח ומתי צריך להתבדל ולשים גבולות. אנחנו לא לוקחות את הזהות הזאת כמובנת מאליה אלא טורחות לברר מה זה נקרא, להיות אדם חרדי", היא אומרת.
"הזהות החרדית היא הבסיס לכל"
איך באמת מצליחים לשמור על זהות חרדית במסגרת ששואפת לא להתבדל, אלא להיות חלק מהחברה הישראלית?
"זה נושא שעולה המון על הפרק", מסכים הרב שטיינברגר. "הוא מעסיק אותנו המון. יש לנו תוכנית שעיצבנו בשיתוף פעולה עם עיריית ירושלים להגברת הזהות החרדית והזהות הישיבתית אצל התלמידים שלנו, שכוללת בין השאר ביקורים בישיבות, כתיבה תורנית ועוד. רק לפני שבועיים היה לנו מפגש של התלמידים משיעור ד' עם האדמו"ר מקרלין.
"חשוב לנו להבהיר לתלמידים שלנו שאנחנו חלק מהכביש הגדול ששמו עולם הישיבות. נכון, אנחנו כנראה לא בנתיב המרכזי, אבל אנחנו חלק ממנו. זה אכן מורכב, אבל לנו חשוב שיידעו שאחרי הלימודים אצלנו הולכים לישיבה גדולה. המטרה שלנו היא לחנך את התלמידים כדי שיהיה מוכנים לעולם המעשה".
"הזהות החרדית היא הבסיס לכל", מדגיש הרב כץ. "הצוות שלי הוא צוות חרדי מובהק, זה בעיני אלף בית. יש מקומות שלא מקפידים מספיק על הזהות של אנשי ההוראה, לי חשוב שכל איש צוות יהיה בעל זהות חרדית ברורה. אנחנו מקפידים על כל גדרי ההלכה והצניעות, והאווירה בתלמוד התורה היא אווירה של תורה ויראת שמיים. התלמידים שלנו משתתפים בתפילות בכותל מדי חודש, אנחנו מארגנים שבתות התעלות עם ההורים ומחזקים מאוד את החשיבות של המשפחתיות והחיבור של הקהילה כולה לתלמוד תורה".
"מבחינתי בית הספר שלנו שומר על זהות חרדית בבירור ובמוצהר", אומרת כהן. "הוא בית יעקב שאליו שרה שנירר התכוונה, ואין ויתור על שום דבר. בראש ובראשונה הוא מיועד לאנשים שמחוברים לאהבת ה', ורוצים לתת לילדים שלהם ערכים ומסורת. אין כאן סתירה".
בעיניה של ניימן, שאלת הזהות עמוקה יותר. "קודם כל צריך בכלל לדבר על עצם הזהות של הממ"ח. לעיתים הוא נראה יותר כמסגרת טכנית מאשר זהות השקפתית, ובאמת אפשר לראות שמוסדות הממ"ח השונים נעים על פני קשת מאוד רחבה, ממוסדות קירוב בפריפריה ועד מוסדות ממ"ח מובהקים. הבעיה היא שעדיין אין משנה ממלכתית חרדית סדורה, וכיוון שהבור ריק, ומים אין בו, בהעדר השקפת עולם מסודרת, הבידול של מוסדות חינוך רבים נקבע לפי מה שמותר ומה שאסור בהם.
"קחי את הסמינר שלנו כדוגמה: אנחנו סמינר שמגיש לבגרות, אבל להיות סמינר שמגיש לבגרות בירושלים, שיש בה כבר כמה וכמה סמינרים שמגישים בהם לבגרות זה כבר לא בידול אלא משהו טכני. גם אי אפשר לומר שההבדל הוא שבסמינר מסוים מותר ללכת עם סוליה לבנה כשבסמינרים אחרים אסור, כי זו לא השקפת עולם – ללכת עם סוליה לבנה. אי אפשר לבנות השקפת עולם רק על בסיס כללי התנהגות, חייב להיות משהו מעבר.
"כמנהלת אני מרגישה שעליי לברר איך מחנכים לזהות חרדית ברורה, מתוך מחשבה על סוגיות כמו מה מקומנו כנשים חרדיות במדינת ישראל ומה תפקידנו, זה משהו שעוסקים בו הרבה בדרכי שרה. בפועל, בנות דרכי שרה שמורות מבנות בסמינרים מקבילים אחרים ששייכים לכאורה למיינסטרים, כי הן מגיעות עם השקפת עולם סדורה וברורה שלא מניחה את הזהות החרדית כמובנת מאליה".
ערבות הדדית
מקימי מערכת החינוך הממלכתית חרדית ראו בה לא אחת מודל שיכול לקשר בין הציבור החרדי לשאר חלקי החברה הישראלית. השנה האחרונה, שעמדה בסימן מלחמה קשה וארוכה, העמידה לא אחת את השאיפה הזאת במשבר.
איזו השפעה הייתה למלחמה על השיח?
הרב שטיינברגר: "אנחנו חלק מרשת נצח שהצליחה לעשות הפרדה יפה בין השותפות בכאב והנשיאה בעול. אנחנו לא מוכנים להיות אדישים. גם אם לא מסכימים עם כל מה שקורה במדינה, אנחנו לא אדישים. זה האחים שלנו וזה העולם שלנו, בעיני לא נכון מבחינה חרדית ויהודית להתעלם ממה שקורה סביבנו. וזה אתגר, מצד אחד לחנך את התלמידים להיות שותף בעול, ומצד שני להעביר את המסר שאפשר לייצר שותפות שלא כוללת שותפות מלאה.
"בתחילת המלחמה יצאנו לפעילות חקלאית כדי לעזור לחקלאים בדרום בקטיף ובמה שצריך. התלמידים שלנו קשרו למעלה מ-400 ציציות לחיילים. הגיעו אלינו לישיבה הורים שכולים חרדים וגם חיילים ולוחמים, ביניהם גם קצין מישיבת הר המור שאמר להם שהשאיפה שלו שילכו לישיבה גדולה, כדי לספר ולשתף מהווי המלחמה. בערב יום הכיפורים נערך בישיבה אירוע מרגש בהשתתפות הורים חרדים שכולים, ביניהם אביו של החטוף אורי דנינו הי"ד, שבו ציינו בישיבה אלף דפי גמרא שנלמדו לעילוי נשמתם של הנרצחים. תוכנית מיוחדת שלנו היא 'עמו אנוכי בצרה', כשהמטרה היא שכל בחור יחשוב מה הוא לוקח על עצמו למען עם ישראל, אם בחסד או בלימוד, ואיפה הוא לוקח על עצמו אחריות רוחנית".
בסמינר דרכי שרה נסעו בנות כיתה י"ב לאילת למשך שבוע, להתנדב בבית הספר החרדי בעיר שהכפיל את מספר התלמידים בגלל המלחמה. "קיבלנו ממשרד החינוך ערכות להוראה ולחשבון, והשלוחה החרדית ב'בצלאל' שלחה ערכות יצירה מותאמות, והתלמידות שלנו לימדו שם והעסיקו את הילדים", מספרת ניימן. "בשעות אחר הצהריים הן הפעילו את המשחקיות במלונות. בעיניי זה אקט של תרומה ושותפות עם הקהילה, שגם התלמידות נבנו ממנו מאוד.
"הבנות של דרכי שרה מקבלות הרבה, אם במסעות ואם במדרשה, ויש המון התייחסות למה שקורה סביבנו, וכמובן שהמלחמה היא חלק מהעניין. לא מפתיע שנבחרנו לייצג את הסמינרים החרדים בוועדת החינוך של הכנסת בשנה שעברה בנושא התנדבות בני נוער בתקופת המלחמה, ובסוף השנה קיבלנו פרס מטעם תוכנית 'נוער מתקן עולם', שבה כל מחוז היה צריך לשלוח את בית הספר שהכי עסק בעשייה חברתית.
"הבנות שלנו התנדבו בחקלאות, באריזות מזון וציוד לימודי, אפיית חלות לחיילים ולמשפחות מפונים והכנת ארוחות ערב למשפחות מגויסים. בין השאר, יצרנו קשר עם חקלאי בנתיב העשרה שנקלע למשבר בתחילת המלחמה, והקמנו שוק פרחים בסמינר. כל בת הייתה צריכה להכין זרים, לשווק ולהפיץ. הסמינר שלנו הוא גם הסמינר היחיד, ככל שידוע לי, שיש בו מיצג חטופים בכניסה לסמינר עם תמונות חטופים, כולל אלה שחזרו או נרצחו. יש רצון שהבנות תהיינה ערות למה שקורה מסביב, גם במגזר שלנו וגם במדינה בכלל".
"לחלק מהתלמידות יש אבות מגויסים, בזק"א או במד"א, והיו כמה שלחלקן יש משפחה בדרום ובצפון, אי אפשר להתעלם מהאירוע", מסכימה כהן. "כשהיה אפשר ללמוד בלימודי שגרה העדפנו לשמור עליהן בוואקום, אבל לא להתעלם ממה שקורה מסביב. השתדלנו לעשות פעילויות שמוסיפות טוב. בשנה שעברה עשינו יריד פורים מושקע בשיתוף ההורים למשפחות מפונים, והיה אפשר לשלוח מכתבים למשפחות מפונים, להקריא פרקי תהילים ולהתפלל על החיילים ועל החטופים. אנחנו עם ישראל ואי אפשר להתעלם מהכאב, גם בימים לאומיים, אנחנו פה ואנחנו משתתפים".
"התקופה האחרונה חיזקה אצלנו את התחושה שצריך להתחזק עוד יותר בלימוד התורה ובאהבת ישראל", משתף הרב כץ. "הוספנו תפילות ומבצעי לימוד. כשיש אתגרים בחוץ, חשוב שהילדים יקבלו בסיס רוחני חזק. התלמידים מאוד מחוברים למצב, חלק מההורים שותפים לנטל הביטחוני והילדים מודעים למלחמה כל הזמן".
לא שחור לבן
אלו אתגרים יש בניהול של מוסד ממלכתי חרדי, שמבחינה מסוימת הוא פורץ דרך?
הרב שטיינברגר: "הכי קל להיות שחור לבן, ברגע שמשלבים בין עולמות יש מורכבות, ולא תמיד זה קל. יש הרבה אתגרים, אם זה תלמיד בשיעור ג' שבאמצע בגרויות וצריך להזכיר לו שהן לא הדבר הכי חשוב ושלימודי קודש זה העיקר, ואם זה האתגר הגדול של בניית זהות, או האתגר של השילוב בין חרדיות למודרנה, ואיך נכון לאזן ביניהם.
"חשוב לי להדגיש שיש לנו המון כבוד ויראה, וגם ענווה, מול עולם הישיבות. אנחנו לא באים לשנות אותו. אנחנו לא חושבים שכולם רוצים להיראות כמונו, אלא רוצים להעמיד עוד קהילה בתוך מגוון הקהילות. חשוב לנו שתהיה גם קהילה של אלה שלומדים תורה ולימודי חול על טהרת הקודש, ויש לנו הרבה כבוד לגדולי ישראל, ומחנכים לכך. עולם התורה באמריקה הוא כזה, וזה המודל שלנו".
הרב כץ: "יש אתגרים רבים, אבל התמזל מזלי ואני עובד עם עיריית ירושלים. לדעתי זו העירייה היחידה שמבינה את הצרכים המיוחדים שלנו, שיש צוות ייעודי ויש כתובת לפנות אליה. אנחנו מקבלים תמיכה לפעילויות רוחניות ולהעשרת הלימוד התורני. היום גם יש הרבה יותר הבנה בציבור החרדי. גם מנהלי מוסדות חינוך חרדיים מהשכונה עומדים איתי בקשר ומתייעצים בענייני חינוך. אנחנו משתפים פעולה בארגון פעילויות תורניות משותפות, כמו תחרויות על ידיעת הש"ס לילדים. אם בהתחלה היו חששות, היום רואים את הפירות – בוגרים שממשיכים לישיבות טובות ומצליחים בלימודיהם".
מה השתנה בשנים האחרונות?
הרב כץ: "יש לי כמה הסברים. אני מרגיש שאנחנו פחות לעומתיים, זה כבר הדור השני למקימי הממ"ח, והגישה היא שלא באנו לשנות ציבור שלם ולא באנו לתקן עולם, באנו לתקן את חלקת האלוקים הקטנה שלנו. אפשר לקשר את היעדר ההתנגדויות גם לזה שבימים האלה המיינסטרים נלחם על הבייסיק, הדברים הבסיסיים שנפגעו, ויש לו פחות זמן למלחמות איתנו, אין לו זמן למריבות.
"מה שחשוב זה שבסופו של יום אין התנגדויות, רק תמיכה. גם מנהלי חיידרים מאוד חזקים מהשכונה עומדים איתי בקשר ומתייעצים ונעזרים לא פעם. אני לא חווה את מה שחוו מנהלי הממ"ח בדור הראשון, היום כבר ברור לכולם שגם לנו יש מקום".
הרב שטיינברגר מסכים איתו. "חל שינוי בשנים האחרונות. כבר לא נתקלים כל כך בהתנגדות חיצונית", הוא אומר. "אנחנו אפילו מעודדים שאלות כאלה כשיח בין התלמידים. הצוות שלנו פותח מולם דיונים, מה הזהות שלנו ומה האני מאמין שלנו כישיבה תיכונית חרדית.
"העיסוק בחינוך הוא מאוד ברור ומאוד טבעי, הרבה פעמים בעולם הישיבות החרדי עוסקים הרבה בעולם השאיפות והרצוי, ותמיד יש פער בין הרצוי למצוי וזה מייצר שיח מלאכותי, זה יוצר פערים. בישיבה שלנו, שבאופן טבעי מכינה לחיים, המסגרת יותר טבעית. החינוך נעשה עם יותר כנות, יושר, כבוד לערכים ובעיקר קשר עוצמתי בין הרבנים לתלמידים. השילוב הזה הופך את זה לשיח אמיתי וכנה שמייצר חינוך אמיתי".
"אני חושבת שגם הציבור החרדי מבין שיש צורך בחינוך מתאים ובמישהו שייתן מענה לצורך הזה", אומרת ניימן. "מישהו שיגבש בצורה מסודרת מה נקרא להיות חרדי בעולם המעשה".
איך את רואה את החינוך הממלכתי חרדי בעתיד?
ניימן: "אני לא חושבת שהתפקיד שלנו הוא לגדול אקספוננציאלית במספר התלמידות, בעיניי עיקר התפקיד הוא לייצר תוכניות לימודים ייחודיות, לעסוק במחקר ופיתוח ולהדהד הלאה את הגישה החינוכית. כמו המיזם של תנועת הנוער של הממ"ח שהקמנו מאפס, וכיום כבר יש לה סניפים בכמה ערים בארץ. אנחנו משתדלים לייצר הרבה פרויקטים ומיזמים שיהדהדו הלאה את הפעילות שלנו".
"יש תהליך מאוד יפה", מאשר הרב שטיינברגר. "בשלושת העשורים האחרונים היו הרבה יחידים שפעלו, היום רואים תהליך התגבשות של קהילות שמייצר הזדהות, ומייצג עולם שלם שהרבה מגדולי ישראל היו שותפים אליו. בארה"ב היה תמיד ברור שאפשר לשלב קודש וחול, עכשיו השילוב הזה מגיע אלינו".
הרב שטיינברגר מספר כי התקווה שלו לעתיד היא להקים דור של יהודים תלמידי חכמים שנמצאים בתוך עולם המעשה. "תהיה רב או דיין או מדען טילים או רופא, מה שחשוב זה שהתלמיד שלי יהיה כזה שברור לו שהוא שייך לבית המדרש, ברמה הגבוהה של לימוד תורני".
"בינתיים אנחנו מתקדמים בכמות ובאיכות", אומר הרב כץ. "אני חושב שהדור הבא כבר יקבל בוגרים שלנו וזה מאוד חשוב. הצוות החינוכי היום מורכב מאברכים ומלמדים יראי שמיים שגדלו בחינוך החרדי המסורתי, וכשנגיע ליום שבו הבוגרים שלנו יהיו אנשי צוות זו תהיה התקדמות משמעותית.
"השאיפה העיקרית שלי", מצהיר הרב כץ, "היא להוציא מכאן בני תורה אמיתיים. אני רוצה שהתלמידים שלנו יהיו יראי שמיים ובעלי מידות טובות. שיקימו בתים נאמנים בישראל, שיהיו יראי שמיים ומשלבים תורה עם דרך ארץ, שימשיכו את מסורת אבותינו וישמרו על צביון חרדי אמיתי.
"בעיני רוחי עומד הסמל של יהדות ארה"ב, שבה קהילות חרדיות משלבות תורה עם דרך ארץ. מוסדות של לימודי קודש לצד לימודי חול, שמגדלים דורות ישרים של עמלים לפרנסתם שהם בני תורה לכל דבר ועניין. אני רוצה לראות את התלמידים בתלמוד תורה גדלים וממשיכים ולהמשיך את שרשרת הדורות. זה נשמע אולי פשוט, אבל זו תמצית החינוך החרדי – להעמיד דורות של בני תורה יראי שמיים שממשיכים את המסורת".
כהן: "כשאני חושבת על העתיד, אני רוצה לראות את הבנות שלי כתלמידות ששומרות על זהות חרדית, מחוברות לערכים ולמסורת ולדרך, תורמות לעולם שסביבן ומצליחות בכל מה שהן רק בוחרות לעשות. ובעיקר, מקדשות שם שמיים.
"אני חושבת שכשרואים ילדה ונערה חרדית ששומרת על הזהות שלה, מכובדת ומכבדת, צנועה באופן נשי ומחובר לעצמה, ומצד שני מפותחת ויש בה את כל הכלים להצליח ואת היכולות, היא יכולה לעשות הכול. זו האמונה שלי, ולזה אני מקווה ומתפללת".
בשביל ניימן התשובה לשאלה מה ייחשב מבחינתה סיפור הצלחה של בוגרות הסמינר, ברורה ונהירה: "הייתי רוצה לראות אותן בעמדות מפתח בכל תחום, אם זה בעשייה, במחקר או בעיסוקים חברתיים", היא אומרת. "ואני בטוחה שזה יקרה, כי הן יזמיות, יש להן דעה ויש להן חזון. המטרה שלי היא להוציא לעולם נשים חרדיות יראות שמיים, אוהבות תורה ומקפידות בקלה כבחמורה, שמעורבות בתחומי עשייה שונים בחברה הישראלית, מתוך שמירה על זהות חרדית ברורה ויציבה".
