מאז היות אדם על פני האדמה, מסתחררת האנושות סביב חידת הקיום. מי אנחנו? מה אנחנו עושים כאן? ואיך מתמודדים עם המוות שמציץ אלינו מסוף הדרך? עובדי אלילים הציעו את מרכולתם, פנו לכוחות טבע, לכוכבי השמים, להרי געש, לברקים ורעמים. זמנם עבר. גם הדתות הקדומות, של מצרים, יוון ופרס העתיקות ניסו את שלהן. כל אחת, בדרכה, הסבירה את משמעות החיים. היו להן כמה שנים יפות, אבל גם הן דעכו. הכל הסכימו על דבר אחד: פתרון החידה שייך למישור הרעיוני, והוא לא משהו שאפשר להניח 'על השולחן'.
המהפכה המדעית, עם הגילויים בתחומי הפיזיקה, כימיה, ביולוגיה ושאר מדעים מדויקים, שינתה את דרך החשיבה המקובלת, גם בתחום הפילוסופיה והכרת המציאות. כך נולדו הרציונליזם, ובעקבותיו האמפיריציזם שמוכנים לקבל רק את המובן והמוכח כאמת של ממש.
הפלגתי במילים מפוצצות, אנסח מחדש. האנושות שנדהמה מההישגים המופלאים של עולם המדע, והעריצה את הדרך בה הצליחו אנשי המדע לרתום את כוחות הטבע בכדי לשפר את איכות החיים, נטתה לחשוב שהם בטח יוכלו להסביר נכון יותר את משמעות החיים. אם הצלחתם לפתח את הטלסקופ, הברומטר והמדחום, בטח תדעו להסביר למה אנחנו כאן, ולאן אנחנו הולכים.
וכך, נשלח חיל החלוץ של פרשי המדע המדויק, אל המסע לגילוי האמת. בדקו, חקרו, מדדו וסימנו, חזרו ואמרו: 'וואלק, לא מצאנו כלום'. השקפנו בטלסקופ, עיינו במיקרוסקופ, מדדנו בכל קליבר, ולא ראינו את הא-לוהים. למען האמת, גם לא מצאנו אף הוכחה לקיומו. האמינו לנו, אנחנו יודעים מה אנחנו אומרים. אנחנו לא מוציאים מהפה דבר שאינו מוסמך. מדע הוא לא דת בה מצרפים הלך רוח למשאלת לב, ובונים מגדל רעיוני. כאן העובדות מדברות, והעובדות הן, גבירותיי ורבותיי – קהל נכבד, שאין שום דבר מעבר לנראה לעין. כלומר, אולי יש, אבל אין שום הוכחה לקיומו, ולכן אין לנו שום עסק איתו.
הממ, אמרו האנשים. באמת? טוב שאתם אומרים. זה באמת הופך את הכל להרבה יותר פשוט. וזה גם מדעי כזה, ומדויק. מכאן קצרה הדרך לשילוש הבלתי קדוש: פרויד, מרקס ודרווין, שיחד הציגו חזית אחידה בה החומריות היא השולטת בנפש האדם, בהיסטוריה, ובטבע.
אנשים צרי אופק, הם צרה צרורה. אין דרך להרחיב את נקודת המבט שלהם. אבל אנחנו שמודים בכל שבת בבוקר למי ש"פותח בכל יום דלתות שערי מזרח, ובוקע חלוני רקיע, מוציא חמה ממקומה, ולבנה ממכון שבתה" יודעים היטב שבשום מחקר אסטרונומי, לא נמצאו דלתות או שערים במזרח, ולא חלונות ברקיע. לשמש אין מקום משלה, והלבנה אינה יושבת על מכונה.
אלא שמעבר להוויה הנראית לעין, יש עוד הוויה אדירה עצומה ואינסופית שאין דרך לראות בעיני הבשר שלנו, אולי מעט מזעיר ניתן לראות בעיני רוחנו. חז"ל לימדו אותנו שכנגד כל מה שאפשר לראות, למדוד למשש ולהרגיש, יש עולמות ורבדים נסתרים, שבהם נמצא השורש ויסוד הקיום שלהם. שם עמוק בפנים, יש אכן שערים וחלונות, ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, ולכל עשב ועשב יש מלאך המכה על קודקודו ואומר – גדל. החוקרים טובים מאוד כשהם באים לנתח את הקליפה החיצונית. הם אכן הצליחו לפתח ולהמציא בחכמה, ושינו את התנהלות האנושות באופן מרשים ומעורר השתאות. אבל הם נכשלים לחלוטין כשהם מתיימרים להבין בכלי המדידה את סוד הקיום כולו.
בגלדים הפנימיים, של הבצל העצום הזה, הדברים מתנהלים על פי קודים אחרים. פנימיים. שם לומדי התורה מקיימים את העולם, מעבר לכל ספק, והצלחתם של מבצעים צבאיים נזקפת לזכותם. הזמן עובר ואנחנו גולשים במורד הדורות, הולכים ומתרחקים מהאור הגדול והבהיר, שוקעים בחושך הסמיך, ומגששים את דרכנו בסבך המציאות. רק שלא נשכח להרים את המבט, להעמיק ולחקור פנימה, לראות בטוב ה' בארץ חיים.
איור שער: Shutterstock
