לא רוצה לתת את העיניים 

העין רואה, והלב חומד. והיום יותר מאי פעם. 

העין שלי רואה הרבה מעבר למה שהיא צריכה לראות. 

הפתחים מכוונים זה כלפי זה, וכולם משתפים את כולם בהכל. 

בעצם לא בהכל, רק במה שנוצץ, רק בצד השווה, במה שמצטלם טוב. 

כי מה העניין לשתף במה שקשה, הרי לכולם לא קל, שכל אחד יתמודד עם החבילה שלו, העניין הוא להראות את מה שיש לי ואין לאף אחד. אני חייב להרגיש מיוחד, שאני בחופשה וכולם עובדים, שאני באירוע הזה עליו כולם מדברים, שעל שולחן השבת המוגזם שלי יש בקבוק יין יקר וקלאסה אזול (מה נסגר חברים?).

וכולם מקנאים בכולם, ואף אחד לא מקנא בעצמו. 

וחז"ל, שאמנם לא חיו בעידן החשוף של היום, הכירו את נפש האדם, וקבעו כי: "כל הנותן עיניו במה שאינו שלו – מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו".

ואני לא רואה את זה כשכר ועונש, אלא כמציאות חיים פשוטה, שבכלל לא פשוט לי לחיות אותה. 

חז"ל השתמשו במילים "נותן עיניו" כדי לאפיין את התופעה המסוכנת. 

כי יש להסתכל, יש להביט, וחמור שבעתיים זה לתת את העיניים. 

אני נותן את העיניים שלי לסטוריז של אחרים. 

אני לא בוחר במה לצפות, אלא נותן לאחרים שיחליטו עבורי במה אצפה. 

אני מרפרש, גולל, פותח וסוגר ופותח, מה חדש, שרק לא אפספס.

לתת את העיניים זה להתמכר למה שלא טוב עבורנו לראות, מבלי להיכנס למותר או אסור.

וכשאני נותן את עיניי במה שלא שלי, לעולם לא אדע מה יש לי, תמיד ארגיש את החסר.

אני אוכל לגור בבית הכי יפה, לבלות בחופשה הנוצצת ביותר ולהשתתף באירוע הכי שווה בעיר, גופי כאן, אך עיניי שם.

לא נהנה ממה שיש לי, תמיד עסוק במה שיש אצל האחר.

וזה ידרבן אותי ואדחוק בעצמי ואגיע לפסגה עליה חלמתי, ועכשיו אני הוא זה שמעלה את הסטורי השווה, גם אז גופי פה, ועיניי שם.

זאת מציאות עצובה של אדם שאת מה שיש לו, אין לו, ואת מה שרצה וחשב שזה מה שישלים את שחסר לו, לא יקבל לעולם.

עד שאבין ואחיה את ההבנה הפשוטה כי כמו החוסר גם היש, שניהם נמצאים בתוכי.

יד ימין על העיניים, להתכנס אל תוך עצמי, לעצום עיניים ולהתחיל לראות באמת.

זכר ליציאת מצרים.

וזהו סוד היציאה מהגלות אל הגאולה.

לצאת לחופשי. חופשי לחיי, חופשי מחיי האחר.

לחיות פה, את מה שיש, ולהאמין שהיכולת לשנות את מצב הרוח שלי, ולהרבות בתוכי שמחה, נמצאת בי, ורק בי.

ההגדה אומרת על הבן הרשע כי "אילו היה שם לא היה נגאל", ואף כאן, זה לא כעונש, אלא תוצאה אליה הביא האדם את עצמו.

והתורה כופה עלינו הר כגיגית, שנקבל את אמיתות דבריה כדרך חיים שנכון לנו לחיות לפיה, כשההפך מקבלת התורה וחוקיה, זה "שם תהא קבורתכם". ה"שם" הזה הוא בור ללא תחתית.

כשאני עסוק ב"שם" מקנא במה ששם, ומספר לעצמי ששם יהיה לי טוב יותר, אני בעומקה של גלות, שלהוציא עצמי ממנה, רק אני יכול. 

לשמור על העיניים

אושיית רשת המכונה ״the watch man״ שמפורסם בשל מנהגו לתעד אנשים עם שעונים יקרים, ולשאול על חייהם ומה ההמלצה שלהם להצלחה בחיים, עצר לפני תקופה את גיסי וגיסתי ששהו במיאמי בחופשה, והתחיל בתחקור קליל. הוא מארה״ב היא מישראל, הם גרים בישראל, ועוד ועוד. 

עד כאן סרטון רנדומלי לחלוטין, אלא שלקראת סיום הוא שאל את משה גיסי, מה ההמלצה שלו לאנשים שבאים לחופשה במיאמי? ומשה ענה לו בשתי מילים “שמירת העיניים״.

הסרטון עף, וקיבלתי אותו מכל כיוון אפשרי. 

שתי מילים פשוטות, שאומרות כל כך הרבה. 

הוא התכוון לשמירת העיניים ממראות אסורים, אך יש בזה הרבה מעבר. 

העושר במיאמי והשפע בעולם שמאפשרים כל כך הרבה, מזג האוויר הנעים שמגלה כל כך הרבה, יכולים להפוך חופשה חלומית ומושקעת, לאי אכזבות ותסכולים. 

אם תשמור על העיניים ותתמקד בשלך, תיהנה מכל רגע. 

שכוייח משה!