מעבר להשלכות הרפואיות, תופעת הפלצבו מדגישה אף יותר את כוחה של החשיבה החיובית ובמיוחד את כוחה של האמונה
היו ימים בהם האופנה הייתה לחגוג ימי הולדת במסיבות פיג'מה. כאשר אחת מבנותיי הוזמנה למסיבה שכזו היא התרגשה מאוד, בעוד אני תהיתי כיצד היא תתמודד עם שינה מחוץ לבית.
להפתעתי ולשמחתי, הלילה עבר בשלום ובבוקר התעניינתי איך הצליחה להירדם. "באמת היה לי קשה בהתחלה כי כאבה לי הבטן והראש", היא אמרה, "אבל אמא של רחלי (שם בדוי) נתנה לי כדור והכאבים עברו ונרדמתי".
מיותר לציין שליבי צנח ודקה לפני שכעסי השתלט על שיקול דעתי הרמתי טלפון לאמא של רחלי לברר מה בדיוק קרה שם. ובכן, מתברר שגם רחלי הייתה מתקשה להירדם בלילות ואף סבלה מכאבים לא מוסברים אך מאוד אמיתיים, ואימהּ עלתה על פטנט יעיל: היא קנתה סוכריות קטנטנות, העבירה אותן לקופסת תרופה ריקה, ובכל פעם שהיו תוקפים את רחלי "כאבים" אימהּ הייתה נותנת לה "כדור מיוחד" שהשפיע מייד ובא לציון גואל. עד היום אנו נזכרות מדי פעם בכדור הפלצבו שעזר לבתי לישון מחוץ לבית.
תופעת הפלצבו: כוחה של אמונה
תופעת הפלצבו (שמקורה בלטינית "אני ארַצה" ובעברית תקנית "אֵינְבּוֹ") מוגדרת כתגובה פיזיולוגית חיובית הנגרמת כתוצאה ממתן טיפול "תרופתי" שאינו מכיל חומר טיפולי פעיל – כדורי סוכר, עירוי מי-מלח ואף התערבות כירורגית שלא בוצע בה תהליך טיפולי.
במצבים אלה מטופלים דיווחו על שינויים ממשיים במצבים רפואיים מאובחנים בעקבות כך שהמטופל האמין שהטיפול שניתן לו הוא יעיל. התופעה זוהתה במגוון מצבים בריאותיים – מכאב כרוני, מחלות כגון פרקינסון, תסמונות כגון תסמונת המעי הרגיז ועד לדיכאון ולחרדה.
תופעת הפלצבו מעוררת סקרנות לצד סקפטיות בעולם הרפואה המסורתי, מכיוון שבבסיסה היא מערערת את הנחת היסוד שהחלמה נובעת אך ורק מהתערבויות הקשורות למערכות הכימיות והפיזיולוגיות.
במקום הנחה זו, היא מציעה וטוענת שהמוח משחק תפקיד לא קטן בתהליך הריפוי הפיזיולוגי. לא מדובר כאן בתופעה פסיכולוגית בלבד כדוגמת "הנבואה המגשימה את עצמה", המניחה שאמונתו של אדם בהצלחתו או בכישלונו מובילה אותו להתנהל בצורה שתקדם או שתעכב אותו, אלא בשינוי פיזיולוגי ממשי המתרחש בעקבות טיפול בתרופת-דמה.
דוגמאות רבות לכך מצויות בספרות: למשל, ד"ר מוסלי איתר מטופלים שהיו זקוקים לניתוחי ברכיים. את חציים ניתח ותיקן את הנזק הנדרש ואת חציים העביר ניתוח-דמה. הוא מצא שמחצית מניתוחי-הדמה דווחו כמוצלחים ומטופליו חזרו לתפקוד מלא ללא צורך בהתערבות נוספת.
במחקר אחר חוקרים מצאו שמטופלים שנטלו טיפול תרופתי נגד כאבים מבלי ידיעתם היו זקוקים למינון כפול מזה שנזקקו מטופלים שידעו שהם נוטלים טיפול נוגד כאבים. בקרב חולי אסטמה שטופלו בתרופת דמה נצפתה הרחבה ברורה בסמפונות שהובילה לשיפור נשימתי. מחקרים אלה ואחרים אמנם מעוררים דילמות אתיות, אך לצורך העניין שבו אנו עוסקים, הם מצביעים על כך שמדובר בהשפעה אמיתית ומובהקת.
איך זה עובד?
חשוב לציין שהשפעות הפלצבו אינן דמיוניות. נבדקים המדווחים על כך שכאב הראש שלהם נעלם אחרי נטילת גלולת סוכר אינם משלים את עצמם או משקרים, הכאב שלהם אכן נעלם.
מחקרים על גבי מחקרים מוכיחים שגם כאשר המטופלים ואפילו כאשר הבוחנים אינם מודעים לסוג הטיפול שקיבלו (אמיתי או דמה) מדווח על שיפור משמעותי במצבם של מטופלים שטופלו על ידי פלצבו.
ממצא מפתיע בחקר תופעת הפלצבו: גם כאשר נבדקים ומטופלים יודעים שהם מקבלים תרופת-דמה, מדווח על שיפור במצבם הפיזיולוגי. חוקרי התופעה מציעים מספר הסברים לכך:
החלמה ספונטנית: ההסבר הפשוט ביותר היא העובדה שבחלק מהמקרים קיימת החלמה ספונטנית של הגוף, כך שגם ללא התערבות רפואית-פיזיולוגית היינו רואים החלמה וריפוי. הסבר זה ללא ספק תקף בחלק מהמקרים אך לא מסביר את התופעה הרחבה כולה.
הסבר נוירו-כימי: לוין, גורדון ופילדס שיערו שתופעת הפלצבו מושתתת על מנגנון כימי המבוסס על אנדורפין, נוירוטרנסמיטר המשחק תפקיד מרכזי בשליטה על כאב ועל התנהגות רגשית כמו פחד, מתח והנאה, כך, רמות גבוהות של אנדורפין מובילות לשיפור ברמות כאב ובמצב הרוח.
במחקר שערכו, מטופלים לאחר ניתוחי שיניים חולקו לשלוש קבוצות: שליש נטלו מורפין (משכך כאבים חזק המעורר שחרור מוגבר של אנדורפינים נוגדי כאב), שליש נטלו פלצבו ושליש נטלו נלוקסון, חומר החוסם את ספיגת האנדורפינים המשוחררים בגוף.
בעקבות הטיפול, מטופלים שנטלו נלוקסון דיווחו על רמות כאב גבוהות משמעותית ביחס למטופלים שנטלו מורפין ופלצבו. אך הגילוי המפתיע היה כאשר מטופלי הפלצבו קיבלו לאחר מכן מנת נלוקסון, הם דיווחו על החרפה ברמות הכאב. מכך הסיקו החוקרים שנלוקסון חוסם את מנגנון שיכוך הכאב של הפלצבו, ממצא שאישש את השערתם שמתן פלצבו גורם לשחרור אנדורפינים בדומה למורפין.
מחקרים אחרים שערכו הדמיות מוחיות, מצאו פעילות מוגברת באזורי המוח האחראים על שיכוך כאב בקרב מטופלים שנטלו תרופת פלצבו, ממצא המחזק את מסקנות מחקרם של לוין ושות'.
מחקרים נוספים מצאו שלאחר נטילת פלצבו המוח מוצף בדופמין, נוירוטרנסמיטר הקשור בין היתר להנאה ולחיזוק התנהגויות אך גם לתופעות רפואיות כגון מחלת פרקינסון, דיכאון והפרעות קשב וריכוז, והניחו שזוהי הסיבה לאפקטיביות של מתן פלצבו במצבים אלה.
הסבר פסיכולוגי: מעבר לנוירו-כימיה, לא ניתן להתעלם ממרכיבים פסיכולוגיים וחברתיים של ההחלמה. ציפיות, הטיות והתניות, קשר הרופא-מטופל ואף הטקסיות הסובבת את הטיפול הרפואי יש בכוחם להשפיע על קצב ואף על יעילות ההחלמה והריפוי. מטופלים הסומכים על הרופאים שלהם, החווים תמיכה רבה מסובביהם ומאמינים שהם יחלימו, מגיבים בצורה טובה יותר לטיפול גם כאשר מדובר בפלצבו.
תופעת נוֹסֶבּוֹ – הצד האפל של האמונה
אם ציפיות חיוביות יכולות לגרום לשיפור מובהק, אזי ציפיות שליליות עשויות לגרום לנזק ממשי. צידו השני של מטבע הפלצבו הוא הנוסבו (בלטינית – להזיק).
מחקרים מצאו שמטופלים שיודעו לגבי תופעות לוואי של תרופה נטו לחוות אותן בשיעור גבוה גם אם נטלו פלצבו. לא מדובר בתופעה פסיכולוגית בלבד. הציפייה לנזק עשויה לגרום לשינויים פיזיולוגיים וכימיים ולהוביל לסבל גופני אמיתי. מעבר לכך, כאשר נאמר למטופלים שפרוצדורה מסוימת צפויה לכאוב, הם נטו לדווח על כאב בשיעור גבוה יותר ביחס למטופלים שלא יודעו לגבי אפשרות זו.
לאור המחקרים, השאלה אינה האם תופעת הפלצבו הינה אמיתית, אלא כיצד ניתן לרתום אותה לטובה.
הרפואה המודרנית החלה לחקור את הדרכים שבהן ניתן לעשות שימוש באפקט הפלצבו בתהליכים ובפרוצדורות טיפוליות, בצורה אחראית, אתית ויעילה וכהשלמה לטיפול הקונבנציונלי. בין היתר, מושם דגש על האופן בו רופאים מתקשרים מידע רפואי ופרוגנוסטי למטופלים ועל שיפור איכות הקשר בין רופא ומטופל.
בנוסף, שימוש בפרקטיקות רפואיות כמו נטילת תרופה גם אם אינה מכילה חומר פעיל, עשוי לשפר ולהעצים תוצאות טיפוליות חיוביות, במקרים קלים כתחליף, ובמקרים מורכבים כְהשלמה לטיפול קונבנציונלי.כוחה של אמונה
כוחה של אמונה
מעבר להשלכות הרפואיות, תופעת הפלצבו מדגישה אף יותר את כוחה של החשיבה החיובית ובמיוחד את כוחה של האמונה. היא מוכיחה שהמחשבות והציפיות שלנו לא רק שמעצבות את התפיסה שלנו אלא יש בכוחן לשנות אותנו אף ברמה הביולוגית. אין הכוונה לומר "נחשוב טוב ונהיה בריאים" או חלילה להחליף את הרפואה המודרנית, אך כפי שציינתי בעמודים אלה בעבר, תרגול של תקווה, אופטימיות ואמון חשובים לתהליך הריפוי לא פחות מהתרופות שאנו נוטלים.
תופעת הפלצבו הינה תזכורת לכך שאנו יצורים מורכבים. בשל כך, מנגנוני ההחלמה והריפוי צריכים להתייחס לחוויה האנושית הכוללת. ההכרה בתפקידם של המוח והנפש בבריאות הפיזיולוגית תוביל לגישה הוליסטית ולטיפול מדויק יותר הנותן כבוד למטופל ולחוויותיו.
בעולם הנשלט על ידי טכנולוגיה ומידע, תופעת הפלצבו מזכירה לנו שישנם דברים המצויים מְעבר למדע המדויק ומשלימים אותו. זוהי הכרה המזמינה אותנו לנקוט בעמדת ענווה הנותנת מקום והכרה לא רק לרפואה אלא גם לאומנות הריפוי.
איור: Shutterstock
