למרות מאמץ ניכר לריסון ביטויי התלהבות, סקירת הספר שלפנינו אינה ראויה לכינוי 'ביקורת ספרים'. כמו כל ספר טוב, ראוי גם הספר הזה לביקורת שיטתית וגם בו נפלו אי־אלו פגמים, אך עיסוק בהם, יפספס את האירוע ההיסטורי. ולכן נתמקד בעיקר.
ספרו המונומנטלי של פרופ' דוד הנשקה, "לבקש תפילה: תפילות הקבע בתלמודם של חכמים", הוא יצירת מופת של ידע ולמדנות תלמודית והיסטורית המשלבת בהצלחה מרשימה את העולמות השונים שמהם יונק המחבר. בשני כרכים עבי כרס (1,320 עמודים) פורש הנשקה יריעה מקיפה ומעמיקה במעקב מאיר עיניים אחר התפתחות תפילות הקבע בישראל, תוך שימוש במתודולוגיה קפדנית המשלבת את החדות האנליטית של בית המדרש עם הכלים הפילולוגיים-היסטוריים של האקדמיה.
כדי להמשיך לקרוא נא אשרו לנו דיוור
פרופ' הנשקה, נצר למשפחה מפוארת של מנהיגות תורנית (נכדם של הרב שמשון רפאל הירש, מנהיג האורתודוקסיה, וחתנו הרב שלמה ברויאר ממייסדי אגודת ישראל וחבר מועצת גדולי התורה של התנועה), משלב באופן נדיר את עולם הישיבה המסורתי עם עולם המחקר האקדמי. תלמיד חכם בעל שיעור קומה, בוגר ישיבות חרדיות שאימץ גם את המתודה האקדמית והפך לחוקר בכל רמ"ח ושס"ה, הנשקה נותר נאמן להלכה ולתורת ישראל תוך שהוא צועד לאורם של סביו הגדולים. מצוידות ברגישות דתית ובחריפות אנליטית, ידיו מגששות בבטחה בין כתבי יד עתיקים וקטעי גניזה, בין ספרות חז"ל והגאונים, ובין פירושי ראשונים ואחרונים.
כשרבים בישראל הסתגרו…
