הלילה יורד על ירושלים ונראה שיש כאלה שרק התחילו את היום. ברחובות, אנשים ממהרים למטרה לא ברורה. המשימה שלי דווקא מוגדרת למדי: למצוא את 'המתיבתא' באחד המבנים העתיקים בתוככי אחת הסמטאות במרכז העיר. שם, בין הסמטאות, דווקא מרגיש לילה לחלוטין. "מה יש למצוא שם בשעה כזו?", תהה מישהו כששמע מראש על הטיימינג שנבחר לביקור הראשון במקום, אבל לא היה לו מושג שאגיע ליעד בצורה הכי קלישאתית שיכולה להיות – בעזרת קול התורה.
כבר ממרחקים ניתן היה לשמוע את קולו של הרב דוד לייבל, המצוי בעיצומו של 'שיעור כללי'. מקשה ומתרץ, סונט ומחדד. קולות הוויכוח התורני מתבררים כ-GPS הטוב ביותר, ומהר מאוד נצפית מבעד לשער האבן של בית המדרש דמותו של ראש הישיבה המתזזת מכאן לשם, תוך כדי תנועות ידיים שמסבירות משהו על דיני שומרים.
אבל גרם המדרגות שמוביל קומה אחת למעלה, אל הפנימייה, כבר מגלה שהגענו למקום אחר. תמונות של חיילים הי"ד שנפלו בגבורה תלויות על הקיר לצד סיפורי חייהם. לא רחוק משם ארון ספרים ובו מגוון ספרי שירה של זלדה וגם ספרים עיוניים מקצועיים. אני פותח דלת של אחד החדרים ורואה את קופסאות הכובעים ואת מתלי החליפות ושוב מרגיש בחדר ישיבתי לחלוטין.
אז מה קורה פה? משהו כאן לא דומה לשום דבר אחר שאנחנו מכירים בעולם הישיבות לגווניו. גם השם: 'המתיבתא – תורה ודעת', שכמו נמנע מלציין את המונח 'ישיבה', מרמז על כך שכאן יש משהו אחר. בחדר השאלת המחשבים אתה למד שבימים אלו ממש, הבחורים, אלו שעכשיו שומעים אותם מקשים ומתרצים, בעיצומם של לימודי תואר שונים.
לא תחליף לישיבה
"הרעיון התחיל מזיהוי של צורך", מסביר הרב צבי וינטר, המכהן כר"מ המתיבתא לצד הרב אליהו כליפא, שניהם תלמידים ותיקים של הרב לייבל. "ככל שעולם הישיבות הולך וגדל, כך גם יש בחורים רבים, שרוצים ויכולים להישאר בעולם רוחני כזה, אבל לא מתאימים לאינטנסיביות הישיבתית של לימוד גמרא יום שלם. בחורים כאלה מעבירים את הזמן עד החתונה או נופלים לפני כן".
כלומר, הצורך קיים עוד לפני הדיבור על הכנה לחיים כמפרנסים?
"בהחלט, גם בציבור החרדי יש בחורים שרוצים את לימודי המקצוע כהכנה לחיים, אבל הדחיפות, והשליחות שראינו לבוא וליזום משהו אחר, נבעו דווקא מהבנה שבחורים שנמצאים בישיבה ולא לומדים נמצאים במצוקה אישית ורוחנית.
"בעניין הפרנסה, אם מישהו מסוגל לשבת כל היום וללמוד בישיבה ורואה ברכה בעמלו התורני, אנחנו מקבלים את זה שהוא יוכל אחרי החתונה ללמוד ולהתמקצע. אבל בחור שכיום בעת לימודו בישיבה, לא מחובר לכלום ולא מקבל מענה רוחני ואישי מתאים, בפועל הוא לא לומד דבר וממילא הוא משועמם. טוב לא יוצא מזה, לא מנטלית ובטח שלא רוחנית, אז יקרה אחת מן השתיים: או שהוא ייגרר לנשירה, או שסתם ימשיך ברדידות רוחנית ומקצועית".
בנקודה הזו מסתתרת נקודה מהותית. המתיבתא לא מנסה להיות ישיבה איכותית יותר לנוער מתמודד, או מסגרת תחליפית כישיבה-לייט. קהל היעד שלהם, כפי שמסביר הרב וינטר, הוא מוגדר: בחורים איכותיים, שבאופן מובהק לא יוכלו להמשיך בישיבה, אבל מבקשים לבנות לעצמם חיים תורניים בתוך עולם המעשה.
זו גם נקודת המחלוקת האידיאולוגית בין אלו שטוענים כי עצם קיומה של המסגרת הזו עלול לגרור אליה בחורי ישיבה שכן מסוגלים להמשיך בישיבה רגילה, לבין הרבנים מאחורי המיזם שמתבססים על עובדות ברורות בנוגע ל'ריק' הקיים עבור בחורים איכותיים שלא מוצאים את עצמם בלימוד ישיבתי של יום שלם, ונותרים ללא מענה. בחורים כאלה לא מעוניינים במסגרות שימור למיניהן או ישיבות "מיוחדות".
עד כה לא הייתה בנמצא מסגרת כזו, שלא מעוניינת להיות שמרטף תורני עד נישואי התלמיד, ובכלל מוסד שבו לומדים ברמה גבוהה לימודי קודש וחול, ולא מסתפקים בקביעת עיתים בין לימודי המקצוע.
"אנחנו לא תחליף לישיבות. נקודה", מבהיר הרב וינטר, "כל בחור שיש אינדיקציה שהוא יכול למלא את ימיו בישיבה בה הוא לומד, תוך סיפוק וחיבור – לא נקבל אותו למתיבתא. רק אלו שמשוכנעים שזה השיא שהם מסוגלים לו, הם אלו שמתאימים לנו. אני מאוד מאמין בעולם הישיבות. בסוף, אנחנו במידה רבה ננס על גבי ענק. את כל מה שקיבלנו וחונכנו לפיו, אנחנו ממשיכים גם כאן. אנחנו סבורים רק שצריכה להיות עוד סוג של מסגרת. וגם כאן לא המצאנו את הגלגל. המודל שלנו ללימודי הקודש הוא עולם הישיבות שמאוד מצליח".
כשאנחנו מדברים על הביקורת שמגיעה מאזורים יותר שמרניים בתוככי עולם הישיבות, מחדד הרב כליפא, שהוא יכול להבין את החשש. "קודם כל, תמיד דברים חדשים מייצרים חשש. אבל בעיקר אני מבין את ההסתייגות במקרה הזה. נקודת החוזקה של עולם הישיבות הייתה הטוטאליות; הקטע הזה שכולם 'מתאבדים' על הלימוד, כל היום, כל החיים. זה במידה רבה מה שיצר את העוצמה.
"וכאן יש אולי מי שחושש שצורה אחרת תקריס את הכל. אבל בדיוק מהסיבה הזו אנו פועלים בהכוונת הגאון רבי דוד לייבל העומד בראש המתיבתא, שסבור שכשיש צורך כזה גדול, צריך לתת מענה למרות החשש. בנוסף, צריך להבין שעולם הישיבות הגדול כיום מספיק איתן ויציב כדי להכיל עוד מסגרת כמו המתיבתא. בחור 'שפיץ', שיכול באמת לשבת וללמוד, לא המתיבתא היא מה שיפתה אותו. ההון החברתי, הגאווה המרכזית של עולם הישיבות, היו ויישארו המתמידים".
נתון מעניין הוא שבתחילת הדרך, בשלב התכנון, חשב הצוות כי קהל היעד המרכזי של המוסד החדש יהיה בוגרי ישיבות תיכוניות, לפחות בהתחלה. אולם אז הם גילו שדווקא בקרב בוגרי הישיבות הקטנות הרגילות היו רבים ששיוועו לפתרון כזה. בתוך זמן קצר מיום ייסוד הישיבה, באלול האחרון, התווספו לספסלי בית המדרש עשרות בחורים.
לתפור חיבור חדש
למרות שהסיבה להקמת המוסד מנוסחת על ידי הר"מים כמענה לצורך של בחורים שלא מוצאים את מקומם בלימוד גמרא של יום שלם, במתיבתא לא מציעים לבחורים נטל לימודי קל יותר. להיפך, העומס המוטל על תלמידי המתיבתא דווקא גדול יותר.
סדר א' מתנהל כסדר עיון ישיבתי לכל דבר, הרמה היא גבוהה, ובבית המדרש נוכחים גם ה'משיבים', הרב חיים וייסקופף והרב חיים זיסמן. אחת לשבוע נדרשים הבחורים להגיש סיכום שבועי כתוב של הסוגיא שנלמדה, סיכום שנבדק על ידי הצוות. בחור שלא מעוניין לחיות את הלימוד ולהתעלות, לא ימצא את עצמו במקום. בפן החיצוני, קוד הלבוש ישיבתי לגמרי, שחור-לבן, כובע וחליפה. טלפונים חכמים בישיבה הם בבחינת קו אדום נטול פשרות, ולו מפני שגם בפן המעשי זה לא עובד ביחד עם סדר יום גדוש בלימודי גמרא ומקצוע.
כשיורדים לעומק המשימה של מייסדי המתיבתא מבינים עד כמה מדובר בעמל שדורש תבונה רבה. האתגר הוא לא רק השילוב בין שני מקצועות, ובין גשם לרוח.
"בלימודי גמרא יום שלם, הטוטאליות סביב הגמרא יכולה להיות די נכונה. לעומת זאת כאשר בחור לא לומד יום שלם, זה לא רק שנותר זמן פנוי שאותו נשלים בלימודי חול מקצועיים. נדרש כאן שילוב פנימי בין קודש לחול", מסבירים הר"מים, "השילוב הזה איננו עניין מובן מאליו. צריך לבנות אותו, ובין השאר 'לתפור' את הקודש לחול בעוד חוטים תורניים. את זה עושים באמצעות עיסוק בתורה באופן רחב יותר, בעוד מקצועות תורה שבעולם הישיבות לא עוסקים בהם. כך, לימודי הקודש כוללים שיעורי מחשבה והשקפה בערבים, תנ"ך ופשוטו של מקרא".
בזמן שביקרנו במתיבתא יצא לנו להציץ לשיעור מחשבת ישראל בנוגע למהותה של התפילה, שנמסר על ידי הרב אליהו שטרן, המוכר גם בעולם השירה החרדי.
בשבת הקרובה תתקיים שבת בישיבה. שבתות כאלה מתקיימות פעמיים בחודש והישיבה מעניקה מלגות עבור הלימוד במהלכן. עבור צוות הישיבה, השבתות הן הזדמנות לשיח פתוח עם הבחורים. רבני הישיבה מעודדים דיונים, ומצהירים כי אין טענה או שאלה שאסור לשאול. משאלות קשות באמונה ועד טרוניות ותהיות על הכללים במוסד. העידוד הוא לשאול וכמה שיותר.
איפה האתגר הגדול שמולו אתם עומדים?
"האתגר האמיתי והעמוק הוא לפתח את הדמות הזו שמשלבת בין התורה למעשה", מדגיש הרב וינטר, "גדלנו על מודל תורני מאוד חד וברור, כשברור שלהיות איש תורני זה אומר, בצורה מאוד פשוטה וישירה, ללמוד כל היום. ומי שלא לומד כל היום אלא רק בחלק מהיום או קובע עיתים לתורה חי כביכול בשני עולמות, הקודש והחול, שממודרים האחד מחברו. כאן אנחנו שואפים שמתוך השילוב בין קודש לחול המתרחש בישיבה מדי יום ביומו, תיווצר דמות של אדם עובד עם חיבור אמיתי לתורה. זה לא נעשה ביום אחד, ואין לאף אחד מתכון ברור. אנחנו בונים את זה לאט לאט ולומדים מהדרך. אנחנו מעדכנים את עצמנו אפילו בשאלה אלו מסכתות ללמוד. בתחילה הייתה זו מסכת שבת בשילוב הלכה, כשבכל סוגיא לומדים גם את ההלכה למעשה, עם מבחני הלכה. ודווקא שם, למרות שזה הצליח מאוד, ראינו שבחורים עדיין רוצים את המסכתות הישיבתיות של נשים נזיקין".
"אחד מהכלים לפצח את האתגר שתיאר הרב וינטר, זה לשים את הדגש על התורה הרחבה", מציין הרב כליפא, "זה משנה תודעה להבין שיש מקום לעוד תחומים תורניים, לראות את ההיבטים האקטואליים של התורה. זה הופך את התורה למשהו נוכח יותר בחיים. לא תורה לצד החיים, אלא התורה היא החיים, ויש לתורה מה להגיד בכל נושא. כך, בבית המדרש דנים על נושאי השעה לא מעט".
הצבא עוד לא מוכן
בחזרה ל'שיעור כללי', אחד הבחורים מספר לנו על תפקידו של הרב לייבל בעולמם של הבחורים. "הוא תובע מאיתנו הרבה, אבל מהווה השראה של תורה ומעשה, ויש לו שיטת לימוד ייחודית בגמרא וחומש. שיטה שבה מתמקדים בעיקר בטקסט עצמו, לפני מחלוקות ופלפולים. לנסות לראות בניתוח דקדקני של הטקסט מה המשנה רצתה ללמוד מהחומש, כמו בשיעור היום. זה מרתק כי בדרך כלל בעולם הישיבות לא נוגעים בזה לעומק, וכאן, מתוך החומש ראית איך דיני שומרים פתאום קיבלו צורה ופנים. אי אפשר 'לישון' בשיעורים שלו, הוא מפעיל ומשלב את כולנו עד שברור שלמדנו והבנו".
כשאני מבקש מהבחורים להבין מה הם למדו על עצמם, אני שומע באופן מפתיע איך דווקא הצד התורני התחזק הרבה יותר ממה שהם חשבו. "פעם, לפני המתיבתא, הייתי די ממסמס את היום", מספר אחד התלמידים, "יצא לי לדבר עם אחד המשגיחים שאני ועוד בחורים מהמתיבתא למדנו אצלו בעבר. הוא כמעט לא האמין שאנחנו ב'משמעת צבאית', מגיעים כמו שעון לשחרית ולסדר א'. אין כאן משחקים עם זה".
יש כאן משטר קפדני?
"ההגדרה היא לא משטר, ברגע שיש את הלימודים המקצועיים זה הופך להיות דבר מדיד. אתה לא יכול להפסיד 'פה ושם', כי אתה פשוט תיכשל במבחנים. כל העומס והמטלות מביאים סיפוק גדול וממילא המשטר הוא עצמי. וכן, כמובן שיש כללים ברורים. למשל בנוגע למחשבים: כל יום, בזמן שעות הלימודים המקצועיים, בחורים יכולים לשאול מחשב שמחובר לרשת פנימית, שבה פתוח רק מה שצריך ללימוד. יש לו שעת החזרה, ומי שלא יחזיר בזמן, למחרת פשוט לא יוכל לקחת מחשב".
הלימודים המקצועיים נעשים בשיתוף עם האוניברסיטה הפתוחה, מה שמאפשר לקיים את כל הלימודים במתיבתא עצמה. ישנה מכינה למתמטיקה ואנגלית, עם תוכנית ייעודית שבנתה האוניברסיטה עבור המתיבתא, כדי שהבחורים יוכלו להתחיל את התואר כבר באמצע המכינה. החברה שמפעילה את המכינה הזאת, מדווחת על אחוזי הצלחה גדולים ועל חומרים גבוהים שנלמדו ואפילו לא היו בתכנון. גם באוניברסיטה הפתוחה התרשמו מאחוזי ההצלחה, הגבוהים מהאחוזים המקובלים בקבוצות חרדיות אחרות. רוב הבחורים החלו בחורף לימודי תואר במדעי המחשב, וחלק בחרו במקצועות אחרים כמו פסיכולוגיה, מדעי המדינה ומקצועות הכלכלה.
על רקע המלחמה, עולם הישיבות ניצב ביתר שאת מול דרישה להשתתף במאמץ המלחמתי. במקרה שלכם, שהישיבה אפילו לא ממוקדת כולה ללימודי תורה, הדרישה אמורה לעלות ביתר שאת. מה אתה משיב לכך?
"הטענה על שירות צבאי אכן קיימת במיוחד לגבי ישיבה מהסוג הזה", מסכים הרב וינטר, "הרי בני גילם של הבחורים שלנו משרתים כעת בצבא, ואילו הם לפחות חצי יום עושים תואר. אבל כמו שאומרים גדולי ישראל, כרגע אנחנו לא בודקים אופציה של גיוס, כי הצבא לא מוכן, מבחינה רוחנית ודתית, להכיל בחורי ישיבה חרדים שיצאו מהשירות באותה צורה בהם הם נכנסו. זה נוגע גם אלינו.
"כרגע יש דיבור על יצירת מסגרות מותאמות שונות, כמו שירות בתוך הקהילה ועוד כיוונים שהרב לייבל עוסק בהם. וכן, אנחנו סבורים שברגע שבחור לא לומד יום שלם, המצב האידיאלי הוא שימצא אפיקים לתרום לחברה באופנים שונים, לאו דווקא צבאיים – כל עוד זה לא אפשרי מבחינה רוחנית. תודעה של תרומה חברתית נמצאת כל העת על השולחן, גם אם אין אפשרות מעשית בפן המיידי".
ואכן, החיבור מתקיים, עד כמה שניתן, בדרכים שונות. כך יצאו התלמידים במשך ימי המלחמה לסייע במקומות שונים שבהם ניתן היה להתנדב. נערכו גם מפגשים עם אבות שכולים, שהגיעו לבית המדרש לספר על בניהם. המצב הקשה בו מצוי עם ישראל צועק מקירות הפנימייה, עליהם תלויים תמונות חללים.
להגביה ציפיות
מול העיניים הולך ונרקם חזון שהופך למעשה, כזה שיש בו פריצת דרך משמעותית ופתרון לרבים. מקום ייחודי שאולי עוד יהווה מודל לחיקוי בעתיד. ועדיין, האתגר בעיצומו. בכל יום לומדים אנשי המתיבתא משהו חדש, מנסים לשפר ולתקן, ויוצרים את כור ההיתוך התורני לעולם המעשה, עבור בחורים שזהו המסלול הרלוונטי עבורם.
יש משהו שהפתיע אתכם במהלך הדרך?
"דרשנו מהבחורים לא מעט, וגילינו שכל דרישה התקבלה והבחורים עמדו בה בכבוד", אומר הרב כליפא, "לא משנה מה תדרוש מהם, הם מסוגלים. לפעמים אפילו לנו זה היה נראה בלתי אפשרי. אבל ברגע שיש סיפוק ועשייה, מתברר שאפשר הכל".
"ראינו גם את היכולת של בחורים באמת ללמוד", מוסיף הרב וינטר, "כשיצאנו לפרויקט, חשבנו שלאור העובדה שאלו שמגיעים למתיבתא לא התחברו ללימוד של יום שלם, אולי הם יתקשו בלימוד. אבל אז גילינו שגם בחורים שלא ראו את עצמם לומדים, פתאום בסדר היום הזה הם מתחברים ללימוד, נהנים ומתמידים בצורה מדהימה. אני לומד מזה שקודם כל ברמה החינוכית, אסור להתייאש מתלמידים, גם אם זה נראה אבוד. דבר שני, הוא שגם ביחס לעולם הישיבות, לפעמים ברגע שבחור מרגיש שהוא לא בחור ישיבה מושלם בלימוד, הוא מאבד את הכל. ואז כשאנחנו מציעים 'רק חצי', נשאלת השאלה אם זה בסדר. ופה אתה מגלה איך דווקא החצי הזה, כשתוחמים לבחור סך שעות מסוים שבהן הוא אמור ללמוד כל יום, הוא מה שמביא בחורים שמוצאים את מקומם כאן, להגיע למקום תורני שלא יכלו להגיע אליו במסגרת הישיבה בה למדו. כך יוצא שדווקא הכמות הפחותה מביאה את אלו שמתאימים לכך לחיבור אמיתי לתורה".
ההתמודדות עם הרחוב היא אחד הדברים המשמעותיים גם כאן. בעוד בעולם הישיבות הדרך היא לסגור את הבחורים בבית המדרש ולחצוץ בינם ובין העולם, כאן החיבור אל העולם הוא חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים. "רבים מדי גדלו על זה שאין אפשרות ללמוד תורה ברמה גבוהה ולהיות עובד ה' ביחד עם חיי החול", אומר הרב וינטר, "כי חול וקודש אכן יכולים להיות סותרים, כמו שאמרנו. לכן השילוב הוא קשה, אבל זו המהות של החינוך במתיבתא".
מעבר לקווים האדומים של טלפונים חכמים, קוד לבוש וכללים שונים, האמון שניתן בתלמידים הוא שמניע את הבנייה האישית שלהם. זאת לצד דמויות חינוכיות ורבנים שמוסרים שיעורי השקפה והכנה רוחנית לחיים, ומעניקים לבחורים כלים להתמודדות לא רק בעתיד, אלא גם עם דילמות בחיי היום יום. ואם אנו מדברים על העתיד, במתיבתא מתקיימות גם הרצאות של הכנה לחיים בתחומים שונים כמו כלכלה, סדנאות כישורי חיים ואחריות, וזאת במטרה להוציא בחור מוכן היטב הן בפן הרוחני, הן בפן של חיי המעשה.
אחרי השיעור, סובבים חלק מהבחורים את הרב לייבל וממשיכים בדיון סוער. אחרים ניגשים אל חדר המחשבים כדי לסיים עוד מטלה בלימודי התואר. מחר בבוקר כולם יתייצבו לתפילת שחרית עם מגידי השיעורים, ולאחר מכן לסדר א' סוער שיפתח יום עמוס בלימודים. יכול להיות שהמקום הזה גדול אפילו ממה שחושבים מייסדיו. הם מבחינתם מגדירים את הבוגר האידיאלי של 'המתיבתא – תורה ודעת' בחזונם: בחור שיודע ללמוד תורה, שחי בשאיפה לחיים תורניים ויודע לשלב זאת בתוך העולם, שהחרדי העובד של הדור הבא יגיע אל העולם עם הכלים הרוחניים שידריכו אותו איך יהודי צועד בעולם של חול.
איור שער: יוני גודמן
