אחרי חודשיים של חופש ארוך, של היעדר סדר יום וצורך למצוא "מה לעשות", של פער בין הורים עובדים ובין ילדים חסרי מסגרות, שקדמו להם חודשים ארוכים של… ובכן, הכל חוץ משגרה, קיוויתי לכתוב מדור שגרתי שעוסק בחזרה לשגרה. תכננתי לדבר על החשיבות של חופש לצד היציבות של השגרה, להציע תובנות ולתת טיפים ישימים. אז אמנם התלמידים חזרו לספסלי הלימודים אבל זוהי לא השגרה לה ייחלנו. עברנו שנה קשה, שכמותה רובנו לא חווה בחייו. שנה שקדמו לה שנים של אתגרים, מגפה עולמית, פיגועים ואסונות לאומיים, קיטוב חברתי שאיים לקרוע מדינה וקשרי אחווה, משבר כלכלי ועוד. כל מה שביקשנו לעצמנו זו שגרה, סדר יום צפוי, יכולת לתכנן. שנוכל לסגור חופשה לקיץ מבלי לבדוק אם הצימר ממוקם בטווח קו העימות ומבלי צורך לברר האם יש דמי ביטול בעקבות מצב בטחוני. לקבוע שמחה משפחתית מבלי לוודא שקיים מרחב מוגן זמין ותקני.
"אדם קרוב אצל עצמו", נאמר במסכת סנהדרין, ואכן, רובנו טרודים בחיינו האישיים והלאומיים, אך אם נרים את המבט ונרחיב אותו לתהליכים עולמיים נגלה שהמגמות שאנו רואים אצלנו, דומות לתהליכים ולמגמות המתרחשים כבר שנים בעולם הרחב ומתאפיינים בשינויים תדירים המקשים על יציבות ועל ביסוס שגרה.
בשנת 1987 ניסו חוקרים בקולג' ללוחמה של צבא ארה"ב, לתאר עולם שהחל להשתנות בצורה דרסטית עם סיומה של המלחמה הקרה בין…
