בכל פעם שאני מריחה ריח של צ'יפס מטוגן אני נזכרת בסבא שלי. בילדותי חייתי בארה"ב מספר שנים ואחת לשנה סבי וסבתי היו באים לביקור ושוהים אצלנו. מתוך ביקורים אלה אני זוכרת את סבא קולף תפוחי אדמה, פורס אותם לפרוסות, מטגן אותן בשמן עמוק ומגיש לנו את המעדן. איני זוכרת אם היה מדובר באירוע חד פעמי או כזה שחזר על עצמו בכל ביקור, אך אני יודעת שזו הייתה חגיגה גדולה וזיכרון ילדות משמעותי, אחד מיני רבים שיש לי מסבי.
אנו עסוקים בזיכרון הן ברמה הקהילתית והן ברמה האישית. ביהדות, אנו עסוקים בזיכרון באמצעות מצוות ומנהגים ("זכור את אשר עשה לך עמלק" ולהבדיל "זכור את יום השבת לקדשו"). ברמה האישית אנו מוצפים בגירויים וכתגובה לכך, נאבקים לשַמר ועסוקים ללא הרף בתיעוד כפייתי של חוויות הנתפסות כמשמעותיות על ידי צילום והסרטה, למען נזכור.
זיכרון מהו?
בהגדרה המקובלת, זיכרון הינו התהליך שבאמצעותו אנו משמרים מידע לאורך זמן. באמצעות הזיכרון אנו עושים שימוש בחוויות העבר ונעזרים במידע העולה מהן בהווה. "זיכרון" הוא השם הניתן למבנים ולמנגנונים המפעילים את האחסון ולאחר מכן את השליפה של המידע המצוי. ללא זיכרון מהעבר לא נצליח לתפקד בהווה ולא נוכל לתכנן את העתיד, וללא זיכרון לא מתאפשרת למידה.
בניסיון לפשט ולמקד את מנגנוני הזיכרון המורכבים ניתן לומר שמושג הזיכרון כולל שלושה מבנים של עיבוד מידע: קידוד, אחסון ואִחזוּר.
כאשר מידע מוצג בפנינו, עליו לעבור שינוי על מנת שמערכת הנוירונים תוכל לעבד אותו למידע משמעותי ולאחסן אותו באופן יעיל ונגיש לשליפה. זהו תהליך הקידוד. מידע יכול להיות מקודד באחד משלושה ערוצים: חזותי, שמיעתי, וסמנטי (משמעותי). דוגמא לכך היא זכירת מספר טלפון. אדם המשנן מספר חדש בקול רם עושה שימוש בקידוד שמיעתי בעוד חברו המדמיין את המספר כתוב, או כותב אותו על נייר ולאחר מכן זוכר אותו, עושה שימוש בקידוד חזותי.
כאשר אנו מדברים על אחסון, מדובר בשני מנגנונים כלליים, אחסון לטווח קצר ואחסון לטווח ארוך. בין אם נעשה שימוש בקידוד מילולי ובין אם בקידוד חזותי, מדובר בפעילות שינון, היעילה ביותר לקידוד בזיכרון לטווח קצר. לעומת זאת, המנגנון היעיל ביותר לאחסון בזיכרון לטווח הארוך הנו קידוד סמנטי, או לפי משמעות. כך, על מנת לזכור שמות של צוות חדש בעבודה או של קבוצת תלמידים בטווח הקצר, ניתן לנסות לשנן את השמות, אך הצמדת רמזים משמעותיים לשמות האנשים עשוי להיות יעיל יותר בשימור המידע לאורך זמן.
מטרת הקידוד והאחסון הנה אחזור מידע רלוונטי במועד הנכון. בעוד הזיכרון לטווח הקצר מאוחסן באופן בדיד, הזיכרון לטווח ארוך מאוחסן על פי משמעות ואסוֹציאציה. ככל שמידע קודד ואוחסן בהקשר רחב יותר כך יגבר הסיכוי לשלוף אותו במהירות וביעילות.
הבסיס הנוירולוגי לזיכרון
משנות ה-40 של המאה הקודמת חוקרים הניחו שזיכרונות מקודדים במוח כקבוצות של נוירונים. ככל שיותר נוירונים מופעלים יחד כקבוצה לנוכח גירוי מסוים, כך מתחזק הקשר ביניהם, ובפעם הבאה שאותו גירוי יוצג הם יופעלו שוב, כקבוצה. מעבר לכך כאשר גירוי יפעיל מספר תאי עצב מתוך אותו מקבץ תאים, סביר להניח שכל מקבץ התאים יתעורר ויופעל. הפעילות הכוללת הזו היא מה שאנו חווים כזיכרון בהקשר המקודד ומאוחסן באופן אסוציאטיבי. וכך מתברר שזיכרון אינו אבסולוטי אלא מושפע מההקשר ומהפרשנות שאנו נותנים למכלול החוויות שלנו לאורך הזמן ומשפיע על ההתפתחות שלנו בעתיד: על החוסן, הערכים, האמונות והבחירות שנעשה.
"כאן מייצרים זיכרונות"
למבוגרים ישנה היכולת לייצר עבור ילדיהם זיכרונות משמעותיים שיהוו תשתית לחוסן רגשי. זה לא קשה כמו שזה נשמע, אבל צריך לעבוד על זה.
- חשבו בקטן. פעילויות יומיומיות יכולות להיות מלחיצות פחות ולכן זמינות ומשמעותיות יותר מאטרקציות יקרות.
- פנו את עצמכם ואת הילדים. וודאו שאתם פנויים, הסירו גורמים מסיחים וותרו על צילום כפייתי. שתי תמונות במהלך ובסוף הפעילות יספיקו לעורר את הזיכרון.
- צרו חוויות משותפות. זיכרון תמיד מהנה יותר כשיש עם מי לחלוק אותו. תכננו פעילות עם אחים, בני דודים או חברים קרובים עמם ניתן יהיה להיזכר יחד בחוויה בעתיד.
- צרו חוויות רב חושיות. ככל שמעורבים יותר חושים כך מתרחב ההקשר ומשתפר הקידוד. גירוי רב חושי יהפוך את החוויה לנגישה ובלתי נשכחת. אל תוותרו על חוש הריח שהוכח כמרכזי בקידוד ובאחסון זיכרונות!
- תווכו ודברו. המללת חוויות פיזיות ורגשיות בזמן אמת עוזרות לילדים לארגן את הזיכרון שלהם ולקשר אותו לדמויות, למקומות ולאירועים שונים. גם אם מדובר בחוויה פשוטה, דברו אותה, ספרו לילד מה מתוכנן, לאן נלך, מה עושים ומי יהיה אתנו.
- אל תפסיקו לדבר גם לאחר החוויה. חשוב להמשיך לספר את סיפור החוויה גם לאחר המעשה. הרחיבו ועזרו לילד להיזכר בכמה שיותר פרטים, ריחות, תחושות, ורגשות שהוא חווה, ושתפו אותו בשלכם. כך תסייעו לו לגבש סיפור בהיר ועשיר שיהיה לו זמין לשליפה.
- דאגו לגירוי מוחשי מתוך החוויה. ילדים צעירים לומדים "לנוע בזמן", הם חיים בהווה ולומדים להיזכר בעבר. זוהי משימה מופשטת ומורכבת עבור ילדים צעירים. אמצעי המחשה כמו מזכרת קטנה מהביקור של סבתא או צילום מפעילות משותפת יסייעו לילד להמחיש זיכרון מופשט.
- צרו טקסים. ככל שחוויה חוזרת על עצמה כך ייווצרו יותר חיבורי נוירונים. לכן "טקסים" החוזרים על עצמם ומציינים אבני דרך קטנים כמו מפגש בני דודים לאכול גלידה ביום הראשון של החופש, "העוגה של אחרי הצום", פיקניק לציון סוף החופשה, הינן חוויות זמינות שיש ביכולתן להפוך לזיכרונות ילדות חמים ועוגנים רגשיים.
המשוררת מאיה אנג'לו כתבה "גיליתי שאנשים ישכחו מה שאמרת ואנשים ישכחו מה שעשית אך אנשים לעולם לא ישכחו איך גרמת להם להרגיש".
סבא שלי היה אדם חשוב ועסוק. למרות זאת, הוא השכיל לפנות זמן יקר על מנת לייצר עבור ילדיו ונכדיו חוויות שנחרטו בזיכרון והפכו לעוגנים רגשיים משמעותיים. עם השנים זיכרונות אלה הפכו לחלק מסיפור משפחתי ואישי המהווה מרחב בטוח ובסיס לערכים ולתפיסות המשפיעים עד היום על חיַי הבוגרים.
אמ;לק – שלושה שלבים ליצירת זיכרון
- קידוד: מידע יכול להיות מקודד באחד משלושה ערוצים: חזותי, שמיעתי, וסמנטי (משמעותי).
- אחסון: למטרות אחסון לטווח קצר, יעיל ביותר השינון. למטרות אחסון לטווח ארוך, חשוב להשתמש בקידוד בעל משמעות.
- אחזור: ככל שמידע מקודד ומאוחסן באופן יעיל יותר כך הוא יישלף בעת הצורך במהירות וביעילות רבות יותר.
איור: shutterstock
