בית הכנסת נחלת ישראל (קריצמן) שבפתח תקווה הוא מבתי הכנסת הוותיקים בישראל. מן הקירות הישנים, הנושאים בשתיקה את נטל השנים, לוחשים בדממה לוחות ההנצחה לחללי מערכות ישראל. אולם בעוד הקירות נותרו על מכונם כבר קרוב למאה שנה, הזמן שחלף דילדל את מצבת המתפללים הוותיקים עד שנוצר הכרח להזרים דם חדש במבנה ההיסטורי.
מי שנכנסה לחלל הזה הייתה קבוצת מתפללים מגובשת בת כ-15 שנה, של חרדים עובדים מהעיר. מייסד הקהילה הצעירה, מאיר כהן, מספר על גלגוליה לאורך השנים.
"הרקע להקמת הקהילה היה מחסור בבתי כנסת של צעירים בעיר. לא היה מקום לאנשים צעירים. אני וחבר נוסף בשם יעקב קצבורג הקמנו את המניין ובהמשך הפכנו לקהילה על כל המשתמע, כולל חיבור בין הנשים בקהילה. בהמשך הצטרף להובלת הקהילה גם יהודה פוזן".
איפה התפללתם בשלב הראשון?
"התחברנו לבית כנסת קיים שהיו בו מעט מתפללים מבוגרים, קהילת 'חתם סופר' של הרב דייטש. לאורך זמן המתפללים המבוגרים מהמניין המבוגר הלכו והתמעטו, ואנחנו נותרנו לבד. שם הפכנו הפכנו למניין מגובש".
אז מה דחף לשינוי?
"הרבה זמן רצינו לעבור כי המקום היה קטן עבורנו וממוקם בתוך בית ספר. רצינו למצוא מקום אחר, עד שמצאתי מקום שגם בו יש קהילה ותיקה, דתית לאומית. שוב עשינו את המהלך של להצטרף לקהילה ותיקה, אבל הפעם במקום לבוא 5 משפחות הגענו 80 משפחות".
איך הכרת בכלל את הקהילה הזו?
"שימשתי כבעל תפילה שחרית כבר כמה שנים במניין הזה שבבית הכנסת 'נחלת ישראל (קריצמן)', וראיתי שהמניין שלהם הולך ומידלדל. בשנה שעברה ישבנו עם המתפללים המבוגרים שמובילים את המניין הוותיק, וחתמנו איתם על חוזה להצטרפות שלנו אליהם. הסיכום כולל למשל שתהיה תפילה לשלום חיילי צה"ל ומעבר שלנו מנוסח אשכנז לנוסח ספרד שבו הם מתפללים".
הבחירה לחתום על חוזה מסודר מובנת על רקע ריבוי המקרים שבהם נוצר עימות בין קהילות צעירות למארחיהן הוותיקים, ובפרט כאשר מדובר בקהילות משני מגזרים שונים. מנגד, נאיבי לחשוב שחוזה מנוסח היטב יכול לשמש ערובה ליחסים תקינים ומכבדים במרקם העדין שבתוך בית הכנסת.
איך התפתחו היחסים בין הקהילות?
"בשנה שחלפה קרו פה דברים מדהימים בין הקבוצות. בתוך תקופה קצרה המתפללים הוותיקים מינו אותי לגבאי שמעלה לתורה, כהבעת אמון בשותפות. הם הולכים איתנו יד ביד ולהיפך, והחיבור מצליח מאוד. הממשק בינינו מצוין. בשבת האחרונה קיימנו שבת התאחדות לרגל שנה למניין המשותף. השתתפו בה הרב בן ציון רוזנברג, וגם רב העיר, הרב מיכה הלוי, אישיות מדהימה שגם ליווה את המהלך לכל אורכו".
איך זה באמת זורם כל כך טוב מול המבוגרים?
"אנחנו פשוט עובדים בזה. יחד עם שותפי לגבאות אריה פאקר, אנחנו מקדישים לזה הרבה מאוד תשומת לב. אפילו המתפללים שלנו לא יודעים כמה אנחנו משקיעים בקשר מול המבוגרים. כבר היו בעבר כמה קבוצות שניסו להשתלב כאן ולא עלה בידם. הסוד הוא שאנחנו באנו במטרה להיות חלק. סיכמנו על אותן שעות תפילה, אנחנו מעלים לתורה את הוותיקים. אני אישית מעביר להם את התחושה שאנחנו פה ביחד איתם. אנחנו משלמים על הוצאות בית הכנסת. אנחנו חלק מהכל".
כמובן, לא תמיד הכל היה חלק, אבל כהן מרוצה בסך הכל מהכיוון הכללי. "בהתחלה היה ממש קשה. אפילו מתיש. היו רגעים שאמרתי לעצמי 'לאן הכנסתי את עצמי'. בחסד ה' זה הסתדר".
איזה סוג של קשיים היו בשלב הראשון?
"בעיקר קשיים של חוסר הבנה הדדית. 'למה עשית משהו בלי לשאול'. לאט לאט אתה לומד מה חשוב לאנשים. זו מלאכת מחשבת, ולאט לאט הם רואים שאתה לא אויב. זה מהלך לא פשוט, כי למרות שהם רוצים אותך שתחזק את בית הכנסת, אתה נכנס להם לתוך הבית וזה רגיש. לדוגמה, בנושא המסכות בתקופת הקורונה. עד לפני תקופה לא ארוכה היינו עם מסכות בבית הכנסת, גם כשכבר לא ראית מסכות בשום מקום. לא כי חששנו, אלא כי כיבדנו את הגרעין הוותיק. אם לא היינו פועלים בחכמה זה היה יכול להגיע לפיצוץ.
"לפני כמה שבועות התפלל אצלנו בשבת אורח מבני ברק. הוא חבר בקהילה שבאופן דומה לשלנו הצטרפה לבית כנסת ותיק. הוא אמר לי שאני לא מבין כמה שנים לוקח להם להגיע לאן שאנחנו הגענו. הם עדיין לא הגיעו למקום שבו אנחנו כבר עומדים, וזה למרות שהם בתהליך הזה עוד לפנינו".
אז הגעתם למנוחה ולנחלה, או שיש יעדים נוספים של הקהילה?
"תמיד יש מה להתקדם. מלבד הוספה של תכניות לימוד, אנחנו רוצים לשפץ את בית הכנסת ולהרחיב אותו, וגם לכתוב ספר תורה".
פסיפס של סגנונות
בפתח תקווה יש לא מעט חרדים עובדים, מסוגים שונים. איך היית מתאר את הפרופיל של הקהילה שלכם?
"אנחנו בוגרי ישיבות, מכל הסוגים, שהיום עובדים לפרנסתם. בעניין הזה חל שינוי לאורך השנים. כשהתחלנו היינו 90% אברכים, והיום אולי אחוזים בודדים בכולל, כשכמעט כולם עובדים. יש עורכי דין, בנקאים, רואי חשבון וכן הלאה".
בשונה מקהילות אחרות, גם בפתח תקווה, שלהן חזון ערכי מובהק של קהילת עובדים, קהילת נחלת ישראל (קריצמן) רואה את עצמה כקהילת מיינסטרים חרדית.
"רוח הקהילה היא חרדית, ישיבתית ועדכנית", מחדד כהן, "אם אתה מסתכל על החברים תראה פסיפס של סגנונות. חלק מהחברים שולחים את ילדיהם לחיידר הכי קלאסי בעיר, וחלק לבית הספר 'שארית ישראל'. ביום חול יש כאלה עם חולצות צבעוניות וכאלה עם כובע וחליפה. ברמת הקהילה אנחנו קהילה חרדית מיינסטרימית. בשפה פוליטית, אנחנו קהל היעד הבסיסי של 'דגל התורה'. אנחנו גם זוכים לסיוע מהנציג שלה בעיר, הרב אליהו ברוכי".
ובכל זאת, שיעור העובדים לא דומה להרבה קהילות חרדיות אחרות בעיר.
"יש משמעות לגיל. אנחנו באיזור גילאי ה-40, בשלב של בר מצוות לילדים. אז באופן טבעי אנחנו יותר עובדים מקהילות צעירות של נשואים טריים. אין כאן עניין עקרוני, אלא צורך טבעי להתפרנס. כמובן שיש שיעורים בבית הכנסת וקביעות עיתים לתורה. אני עצמי רכז של מרכז פ"ת ברשת 'חלקי בקהילתי', אז מאוד חשוב לי שיהיו שיעורים".
מה עם רב לקהילה?
"לפני שעברנו בית כנסת זה לא היה רלוונטי, כי היינו בבית הכנסת של הרב דייטש. עכשיו כשאנחנו במקום החדש לא מן הנמנע שנעשה את זה. רב זה דבר חשוב. גם היום יש לנו רבנים שמתייעצים איתם, ואנחנו לא מקבלים החלטה בלי רב".
הפעילות התורנית בבית הכנסת רבה ומגוונת. מספר כהן: "יש בכל בוקר לאחר התפילה כולל 'אחוות תורה', למי שמעוניין ללמוד שעתיים לפני העבודה. יש לנו שיעור קבוע בגמרא בעיון בכל יום שני, של הרב בן ציון רוזנברג. זה שיעור מוצלח מאוד שמגיעים אליו כמה עשרות לומדים, גם מקהילות אחרות. בנוסף, בכל ליל שישי יש שיעור קהילתי על פרשת שבוע או נושאים אקטואליים, עם טשולנט וכולי. מלבד זאת יש בכל ליל שבת דרשה של אחד מחברי בית הכנסת. אנחנו לא מחפשים דוברים מבחוץ, אלא דווקא רוצים שחבר'ה משלנו ידברו. ובאמת כמעט כל אחד מדבר בתורו. לפעמים מביאים מרצים אורחים, לכבוד חג או אירוע מיוחד.
"ביום העצמאות התקיים בבית הכנסת 'בר בי רב', ארוחת בוקר מכובדת לאחר התפילה, ושני רבנים – הרב צבי לאו, והרב צבי שווייגר, שדיברו בענייני דיומא".
יש עוד רעיונות בקנה?
"בהחלט. כרגע על הפרק תכנית להקים כולל 'עיתים', לימוד משותף בכל ערב".
מלבד הפעילות התורנית, אלו פעילויות נוספות יש בקהילה?
"אחת הקביעויות שלנו היא 'שבת קרליבך' פעם בחודש, כשכל התפילה על טהרת הקרליבך. יש לנו חבר בקהילה, רועי כלפון, שאחראי על הפעילויות. פעם זה זיץ עם יצחק מאיר לפני ימים נוראים, ובפעם אחרת מרצים או דרשנים לפני מועדים. נסיעה משותפת לחמי געש, וכן הלאה".
ומה לגבי נשות הקהילה?
"יש פעילויות גם עבורן. מדי פעם יש גיבושון של הנשים. למשל עכשיו אנחנו לפני שבועות, אז בשנה שעברה לפני שבועות הייתה סדנת שזירת פרחים וגם הרצאה לנשים". עם זאת, כהן מודה שבכל הקשור לפעילויות הנשים, יש מקום לתגבר את האינטנסיביות של המפגשים המשותפים.
לסיום, אני מנסה להבין את התהליך שעברה הקהילה לאורך השנים.
סיפרת שכשהמניין נוסד לפני 15 שנה כמעט כולכם הייתם אברכים, וכיום כמעט כולם עובדים. האם לדעתך זה השפיע על אופי המניין? האם היה שינוי באווירה, או בצרכים של חברי הקהילה?
"אין כאן משהו חריג. מסלול קלאסי של בוגר ישיבה הוא ללמוד בכולל כמה שנים, ובהמשך להשתלב בשוק העבודה. יש מקומות מסוימים שבהם ממשיכים יותר שנים, אבל בערים המעורבות הגדולות זה לרוב כמו שתיארתי. מה שקרה אצלנו זה התהליך הטבעי, כשהצורך הוציא אותנו לשוק העבודה. זה לא פגע באופי הישיבתי. מטבע הדברים החיבור משתנה, אבל המאפיין שלנו הוא שהחבר'ה מחוברים ולא הרחיקו לכת. כמובן שאנחנו מנסים כל הזמן לעשות מיזמים שיחברו את האנשים העובדים לבית המדרש. אבל כקהילה אנחנו ב"ה מחוברים. זה חשוב לאנשים".
תעודת זהות מייסד
- מאיר כהן
- בן 39
- עובד באגף הרווחה בעיריית פתח תקוה עם נוער בסיכון, וקב"ס כפר הנוער זוהרים של הרב גרוסמן
- בוגר ישיבת נחלת דוד של הרב סלומון זצ"ל
- מתייעץ עם הרב בן ציון רוזנברג, מו"ץ ורב חשוב בעיר, ועם הרב מיכה הלוי רבה הראשי של העיר
תעודת זהות קהילה
- שם הקהילה: נחלת ישראל (קריצמן)
- גיל הקהילה: 16 שנים (התחברה למקום שקיים 96 שנים)
- כתובת: רחוב חובבי ציון 3 פתח תקווה
- גודל: הקהילה מונה כ-80 משפחות
