על חינוך, חרדה ומפגש

שולי אביטבול

על חינוך, חרדה ומפגש

הבטתי בעיניים החרדות שלה, המבקשות עבור הילד שלה את העולם שבעיניה הוא הנכון ערכית ומוסרית, ולרגע אחד, הבנתי אותה

תודה סירי, בבקשה קלוד

יעקב מתן

תודה סירי, בבקשה קלוד

ומכאן באתי לעורר כל אחד ואחד מאיתנו, המסתייעים בפלאי הטכנולוגיה, לתת את הדעת ואת הלב להכביר במילות נימוס ובדברים רכים, להרבות בתחינה ובהכרת תודה כלפי

טוב מספיק

שושי סירקיס

טוב מספיק

מה אם נוריד את ההגנות ונאפשר לעצמנו פשוט להיות מי שאנחנו, בלי לתרץ, בלי להתנצל, בלי לנסות להרשים אף אחד?

הגיע הזמן לספר סיפור חדש 

שולי אביטבול

הגיע הזמן לספר סיפור חדש 

רק כשניסיתי לסדר את המילים והמחשבות כדי להיות ערוכה לקטן שלי שתיכף יחזור וישאל, הכתה בי ההבנה שגלעד הי"ד שלא רק נפטר אלא גם חי

לתת ליצירות שלנו כנפיים

שושי סירקיס

לתת ליצירות שלנו כנפיים

אנחנו חזקים אבל שברירים כל כך בנוגע ליצירות שלנו. כשאנחנו בוחרים לשחרר יצירה לעולם, אנחנו לא באמת משחררים

היום שאחרי המלחמה

שולי אביטבול

היום שאחרי המלחמה

האם יש רפואה לנפש ילדינו הקטנים שהריצה אל הממ"ד היא כבר חלק מנוף הילדות שלהם? האם לנו יש סיכוי לחזור לראות את העולם באותן העיניים?

לעוף עם הפרפרים

שושי סירקיס

לעוף עם הפרפרים

אנחנו בעיצומו של השלב החשוב ביותר: שלב שבו אנחנו צומחים, מתכוננים לעוף

על פתח הבית, מבחוץ 

שולי אביטבול

על פתח הבית, מבחוץ 

בפתח החג הביתי ביותר בלוח השנה היהודי, אני שואלת את עצמי מהו בכלל בית

להקשיב לכאבים השקופים

יעקב מתן

להקשיב לכאבים השקופים

התפקיד שלי היה בעיקר להקשיב, הקשבה עמוקה וכנה, בכל פעם לאורח אחר. בכל פעם לכאב אחר שלא הכרתי עד כה

לאבד קשר עין עם החוף

שושי סירקיס

לאבד קשר עין עם החוף

למדתי לשחרר, לסמוך על רב החובל שמוביל אותי גם כשאני לא רואה את האופק

מה שלמדנו בשדה התעופה של מונטנגרו 

יעקב מתן

מה שלמדנו בשדה התעופה של מונטנגרו 

הזוג עם הילדה בעלת הצרכים המיוחדים נעמד בקצה התור. למודי עלבונות הם אפילו לא העזו לבקש שיכבדו את הפטור שלהם

משהו קטן וטוב

שושי סירקיס

משהו קטן וטוב

להיות פייטר זה לא קל, אבל איזה סיפוק יש אחר כך, קונפטי של דופמין בגוף. בועות תוססות של אדרנלין. תחושה מענגת של ׳עשיתי את זה׳

תפילה לימים נוראים: לא לפחד מהפכים

שולי אביטבול

תפילה לימים נוראים: לא לפחד מהפכים

באלול תשפ"ד, הלב שבור מכדי לצאת אל השדה ולפגוש בו, במלך. השנה הזו, כמו מנהרה חשוכה, כמו גדר פרוצה, כמו אמון שנשבר, עומדת כחיץ ואין

גוט שאבעס בוושינגטון הבירה 

יעקב מתן

גוט שאבעס בוושינגטון הבירה 

למרות החופש והחירות שמציעה ארצות הברית, תחושת הביטחון כיהודי לא מובנת מאליה. בישראל לא נראה ניידות ושוטרים חמושים בפתח כל בית כנסת

השמיים של היום

שולי אביטבול

השמיים של היום

לאחרונה אני חוששת שהאוויר אליו אני מגדלת את הילדים שלי הוא האוויר הכבד, המחניק, של המחלוקת. אני מתפללת לגדל את הילדים שלי לעולם בו התורה

זו שרוקדת על החוף

שושי סירקיס

זו שרוקדת על החוף

אצא אל רצועת החול שטופת השמש. כאילו מעולם לא ביקרתי במעמקים. הם לא ידעו מה היה שם. הם לא יבחינו בכתמי הדמע שטרם נספגו בי

ופשוטים הדברים

שולי אביטבול

ופשוטים הדברים

השנה, יותר מתמיד, אני חושבת שהימים הלאומיים מבקשים תשובות פשוטות, מהלב. מה מעיר אותנו דווקא עכשיו, ולמה הימים האלה, יותר מכל הימים בשנה, כואבים מספיק

לשמוח שקשה

יעקב מתן

לשמוח שקשה

בואו ננסה להתייחס אל כל אתגר כאל משהו שאפשר לצלוח

להאמין שיהיה טוב

שושי סירקיס

להאמין שיהיה טוב

חשיבה חיובית אלו לא רק מילים יפות שנחמד להגיד. זו עבודה עצמית לא קלה, היא דורשת ריכוז ורצון לצאת מאזור הנוחות. להאמין בטוב, להודות על

להיות מושפע מהגשם, ובכלל

יעקב מתן

להיות מושפע מהגשם, ובכלל

טיפ קטן ממשורר גדול החזיר אותי לצמח התבלין שהנבטתי עם בני בחלון הבית

שאוני בליבכן

שולי אביטבול

שאוני בליבכן

החזון של שרה שנירר לחבר את הילדות והנערות לאוצרות הרוח היהודיים התגשם מעבר לציפיותי. מימוש החזון של שרה שנירר גם על נשים בשנות הבגרות ממתין

בלי מסכים – בלי מסכות

שושי סירקיס

בלי מסכים – בלי מסכות

אז מה אני שווה בלי וי כחול. בלי k צמוד למספר. בלי מאות תגובות ושיתופים. מה אני שווה אם אני לא משפיעה?

תא מטען, כירבולית, טבע

שושי סירקיס

תא מטען, כירבולית, טבע

במקום להיאבק בעצמי כדי להתאים למסגרת שרירותית, למדתי להתאים את המסגרות וההרגלים לצרכים שלי. וזה עובד

הלבוש של הדברים

יעקב מתן

הלבוש של הדברים

בין ערפילי היומיום מסתתרות נקודות אור יקרות, שרק מחכות למישהו שיחשוף אותן

להסכים לספר סיפור חדש

שולי אביטבול

להסכים לספר סיפור חדש

כשאנחנו דבקים בתוויות שיצרנו כמו מפגין פרוגרסיבי בעד חמאס, אנחנו מסתירים מעצמנו את המציאות ומפספסים את הסיפור המורכב שהיא מספרת

הקדיש הכללי

שולי אביטבול

הקדיש הכללי

הרצון לשמור על הנפש מהזוועות עלול להיות מתורגם לניתוק והתנכרות אל שבר בני עמנו. איך נימנע מהתכנסות אל הפרטי כשהכלל קורא לנו לשותפות

מישהו צריך לעשות את זה

יעקב מתן

מישהו צריך לעשות את זה

טיפה שמִתכללת בנהר של טיפות, איש שחולם על פסנתר וסוחב את חלומו, ונער טהור אחד שעומס על כתפיו את משא העם ומתנדב ראשון למשימה

ניפגש בשבוע הבא

שושי סירקיס

ניפגש בשבוע הבא

חלות נאפות, ארוחות חמות מבושלות, ומתנדבים נוסעים את כל הדרך כדי להביא ארוחת שבת לחיילים. שעון השגרה מתקתק אבל כנגדו הלבבות מתעקשים לפעום יחד

אל תקראו את הסיפור מהסוף

שולי אביטבול

אל תקראו את הסיפור מהסוף

גיוון מעגל דמויות המופת שלנו יאפשר לכל ילד וילדה להזדהות עם גיבור חינוכי, שיעצים ויתווה דרך

מצטופפים תחת האלונקה

יעקב מתן

מצטופפים תחת האלונקה

בחדר הכשרות צפוף במתנדבים לארגון השמירה ניסיתי להבין מה דחף את כולנו לכאן

אין בי אמנות, אין מילים

שושי סירקיס

אין בי אמנות, אין מילים

לא רציתי לגעת. פחדתי לראות. יראתי לשמוע. ידעתי שהלב שלי לא יהיה מסוגל. שאם אשמע, שאם אטבול אצבע אחת באוקיינוס הדם שנשפך משהו בי יקרוס,

להיות שמיים

יעקב מתן

להיות שמיים

עוד רגע חגים. הזדמנות לעצור את מעגל ההסחות ולשנות את הפוזיציה מתודעה חווה לתודעה צופה. לנשום לתוך התהליכים, להביט על הכל מהצד

לקום עם שיר חדש

שושי סירקיס

לקום עם שיר חדש

התחדשות. היא מגיעה תמיד ארוזה בעטיפה צבעונית, מרשרשת, משמיעה מנגינה של משהו מפתיע. כיף לקרוע את הנייר, לראות אותה פורצת. היא תמיד מרגשת. רק למה

איפה הוא בכלל, בית הכנסת שלי?

שולי אביטבול

איפה הוא בכלל, בית הכנסת שלי?

לעיתים עבר בי געגוע לבית הכנסת שלנו ולאנשיו הטובים, אלה שהילכו בדרכי התשובה תמיד ולא פגשו בה רק אחת לשנה

איך עושים את העבודה השחורה?

שושי סירקיס

איך עושים את העבודה השחורה?

אני מתעלמת מהתמונות שממתינות. מהשעון הקטן בפינה הימנית שהספרות בו מתחלפות ומתקדמות. וכך העבודה השחורה מחליפה את צורתה למסטיק גומי דביק, שהולך ונמתח

מועדון חברים

יעקב מתן

מועדון חברים

מה אם התפקיד של החברים בחיים שלנו הוא לראות את החלק הזוהר, היפה והטוב, שהאנשים שנמצאים איתנו כל הזמן כבר לא רואים?

האיש על החוף

יעקב מתן

האיש על החוף

פתאום, בלי שיכולתי לצפות את זה הוא מתחיל לבכות. "אני כל כך רוצה לפגוש כבר את בורא עולם, אני כל כך אוהב אותו. תראה מה

להתרגש מחוויות חדשות

שושי סירקיס

להתרגש מחוויות חדשות

התרגלנו כל כך להיות מבוגרים ששכחנו את ההנאות הקטנות שיש לילדים

טוב כשההגה בידיים

יעקב מתן

טוב כשההגה בידיים

כמי שבעבר הפנה אנשים ללימודים, הוא ידע בדיוק למי לגשת והיכן אפשר לקבל מלגות. וכך, כבר שנה שהוא עובד כנהג ומפרנס את משפחתו בכבוד ואפילו

אימה במסלול השטן

שושי סירקיס

אימה במסלול השטן

הדרך מתחילה יותר כמו המסלול לגן עדן. אנחנו לבד, נהנות מהחוויה של הטבע סביבנו, המוזיקה שלנו, הבדיחות. הכול טוב. אנחנו בעיקר צוחקות. עד לרגע שהשטן

ללחוץ ידיים עם הכאב

שושי סירקיס

ללחוץ ידיים עם הכאב

את התערוכה 'גוף הכאב' יצרתי יחד עם חברתי, אפרת יפה. בעולם שבו הכאב הוא חלק מאיתנו, רצינו לתת לו ביטוי

כמו שתי ספינות

יעקב מתן

כמו שתי ספינות

האם דיבורים על קירוב לבבות והתקרבות אנושית יכולים לגשר על הפער האדיר הזה של שתי ספינות נפרדות המבקשות להגיע ליעד שונה?

סוד המינימליזם

שושי סירקיס

סוד המינימליזם

המינימליזם תקף בכל, הוא כמו מטריה מונוכרומטית שעוטפת את כל תחומי החיים. זה פחות אפליקציות בפלאפון, פחות מינויים במייל. פחות קבצים במחשב. הרעיון פשוט: להוריד

החג של הסיפור

יעקב מתן

החג של הסיפור

כולנו רוצים סיפור. לא סתם פורח ומשגשג ענף הסטוריטלינג, שמשמעו בפשטות: כל מה שיש לך לומר, פשוט תספר

לפלס דרך בג'ונגל של עצמנו

שושי סירקיס

לפלס דרך בג'ונגל של עצמנו

כדור לא פותר בעיות, והוא גם לא מילת קסם שמעיפה ניצוצות באוויר. כל תרופה מגיעה עם הרבה "מתנות" לצידה

לקחים מאליפות הרובוטיקה הישראלית

יעקב מתן

לקחים מאליפות הרובוטיקה הישראלית

מאמפתיה ועד חוסן מנטלי: מתחרות הרובוטיקה בה השתתף בני, גם מי שלא עלה לשלב הבא יצא עם זכיות משמעותיות

אור דרך הסדקים

יעקב מתן

אור דרך הסדקים

כך מצאנו את עצמנו במעגל בזק בתוך המים, משתפים כל אחד במשהו שמח שקרה בחופשה ובמשהו אחד מאתגר או קשה. להפתעתנו הילדים זרמו ושיתפו כל

קצב לקשב

שושי סירקיס

קצב לקשב

מוזיקה עוזרת לי מאוד להתרכז. בנהיגה אני לא מעבירה לדרייב לפני שהצלילים נשמעים בחלל הרכב. המוזיקה דולקת אצלי בבית כמעט 24 שעות ביממה

ללכת רחוק כדי להרגיש קרוב

יעקב מתן

ללכת רחוק כדי להרגיש קרוב

חורף הוא זמן של בית. ובעידן שבו הבית לא חסין בפני הסחות דעת דיגיטליות, חברתיות וסתם אפורות מרוב הרגל, מצאנו את עצמנו אורזים חמישה תיקים

תעשי מה שאת אוהבת

שושי סירקיס

תעשי מה שאת אוהבת

אט אט המפה נצבעת, טקסטורות, תקריבים, אנשים, מילים, חוויות, טבע, ריגושים, הפתעות, לימודים. זו מפת האהבה שלי. כל אותם דברים שפשוט עושים לי טוב

הדף היומי ואני

יעקב מתן

הדף היומי ואני

כיוון שר׳ חיים קנייבסקי יש רק אחד, יצא שנשרתי גם מהשיעור הזה. יותר מדי חורים שהייתי צריך להשלים בצירוף פחות מדי מוטיבציה, עד שהתייאשתי

יחד זה אפשרי

שושי סירקיס

יחד זה אפשרי

אני מתבוננת פנימה לתוכי ושואלת את עצמי, האם מתאים לי לחבוש את כל הכובעים? האם אני באמת מפיקה את המרב כשאני מדלגת ממשבצת למשבצת?

שיתוף זה כוח

יעקב מתן

שיתוף זה כוח

כל העולם כולו מלא בידע רחב מאוד, והעיקר לא לפחד לשתף כלל

לא צריכה שום כדור!

שושי סירקיס

לא צריכה שום כדור!

בסך הכול קצת כוח רצון. אני צריכה ללמוד לעשות. לבצע משימות. לא להתעצל. אני יכולה אם אני רוצה, כך אני אומרת לעצמי

כל ההתחלות

שושי סירקיס

כל ההתחלות

יש את אלה שהחדש מלהיב אותם ויש את אלה שאוהבים את המוכר והבטוח ושינוי מפחיד אותם: מה מחכה שם מעבר לדלת?

לאן אוליך את הגעגוע שלי?

יעקב מתן

לאן אוליך את הגעגוע שלי?

כשמקשיבים לחליל העשוי מהקנה, אפשר לשמוע את הגעגוע שלו לימים שבהם היה ירוק ושלם, נטוע על פלגי מים, ומקומו נודע וברור

שהרבים צריכים לו

יעקב מתן

שהרבים צריכים לו

משאית הפתיעה בדיוק כשהתחלנו לצאת אל הצומת ושפכה חמתה על העצים והאבנים של הרכב, שסיים באותו המעמד את תפקידו בעולמנו ויצאה נשמתו באחת.

מולטיטאסקינג? לא בנהיגה

שושי סירקיס

מולטיטאסקינג? לא בנהיגה

אני בטוחה שזה קורה לכם גם. מפספסים תמרורים, פניות, שוב נוסעים דרך ארוכה. זה קורה לכולנו ולא רק לאיידיאייצ'די

צבעים של ארגון

שושי סירקיס

צבעים של ארגון

הצבעוניות שאני בוחרת עליזה ובטוח משחררת אדרנלין או דופמין (מה שזה לא יהיה). עושה לי טוב לראות את הכל מסודר. לראות שיש זמן לכל דבר.

בין הזמנים שמח ומועיל!

יעקב מתן

בין הזמנים שמח ומועיל!

מהו היצור הזה 'בין הזמנים', חמדה גנוזה שמאז שיצאנו לעבוד ניטלה מאיתנו וניתנה לאברכים ולתינוקות הממלאים את גינות השעשועים? ומה מתרחש במרחב המופלא הזה שנקרא

שירת הנשמה

שושי סירקיס

שירת הנשמה

והזמירות האלה ששרנו שבת אחר שבת חדרו עמוק לנשמתי. הם הנרות שנדלקים כשמחשיך לי בלב

השם, תגיד לי מה לעשות!

יעקב מתן

השם, תגיד לי מה לעשות!

חבר הכיר לי שיר מהסוג שנתקע בראש, והוביל אותי להרהורים על הצורך שלנו בדמות סמכות בחיינו

באין מילים

שושי סירקיס

באין מילים

כרגע הדבר היחיד שאני יכולה לכתוב עליו זה על המוצרלה הכפולה שבסלייס השני שלי, ועל זה שלדעתי האישית בלבד ועם כל הכבוד לחנות הפיצה הפופולרית,

הטבע הוא אבי ההשראה

שושי סירקיס

הטבע הוא אבי ההשראה

כשאנחנו סגורים בתוך ארבעה קירות מול מסך שמנסה להתחכם בעושר גווניו, אנחנו נעלמים ומתפוגגים בתוך ההשראה הדיגיטלית מעשה ידי אדם