ביקור בעולם החלומות

לפני שנים רבות, כאשר אחת מבנותיי הייתה קטנה היא התעוררה באמצע הלילה וקראה לי בהתלהבות של בת שלוש: "אמא, ראיתי תמונות במיטה!". לקח לי זמן רב להבין שהיא התעוררה מתוך חלום ושהייתי עדה לרגע המרגש שבו היא גילתה שהיא חולמת בלילה. מאותו הרגע ובמשך תקופה לא קצרה היא הלכה לישון מרוגשת, קמה השכם בכל בוקר מלאת התלהבות, מתאמצת להיזכר בחלום שחלמה בלילה הקודם ומתחקרת את בני הבית על חלומותיהם.

חקר השינה התפתח בשנות ה-1950, לאחר המצאת ה-EEG שאיפשר לנטר גלי מוח במצבי ערות שונים. הייתה זו הפעם הראשונה שחוקרים הצליחו לבחון מקרוב את מחזור השינה, שהיה עד אז בגדר תיאוריה. חקר זה הוביל לזיהוי מדויק של השלבים במחזור השינה. "שינה" מחולקת לשתי פאזות: שנת REM, המאופיינת בתנועות עיניים מהירות (rapid eye movements) ומכונה גם "שינה אקטיבית", בה אנו חולמים, ושנת NREM, כלומר שינה שאינה REM, המכונה "שינה שקטה". שנת NREM מתרחשת בתחילת מחזור השינה והיא מחולקת למספר שלבים כאשר כל שלב מאופיין בפעילות מוחית שונה. כל שלבי השינה הכרחיים לגוף והפרעה בכל שלב תבוא לידי ביטוי בהשלכות שונות על תפקודנו ביום שלמחרת.

בשלב הערנות הגוף מכין את עצמו לקראת הכניסה לשינה. הנשימה והדופק מתחילים להאט ומתח השרירים פוחת. לרוב לא נהיה מודעים לכך שאנחנו כבר "בתוך שינה", ואם ישאלו אותנו אם אנחנו ישנים סביר להניח שנענה בשלילה.

בשלב השינה הקלה קצב הנשימה והדופק ממשיכים להאט ויהיה יותר קשה לנהל איתנו שיחה. ב-EEG נוכל לראות פיקים פתאומיים בפעילות המוחית, שהם למעשה התפרצויות פתאומיות של פעילות מוחית גבוהה. החוקרים משערים שהפיקים מפעילים מנגנון שאחראי על גמישות הנוירונים, כלומר על הדרך בה אנו מעבדים את סביבתנו הפיזית והרגשית.

שלב השינה עמוקה הוא השלב העמוק ביותר במחזור השינה והוא מאופיין בגלים קצרים במוח. שלב זה אחראי לתהליך יצירת וגיבוש זיכרונות, לחיזוק המערכת החיסונית ולשיקום והחלמת הגוף. לא מדובר רק בהחלמה ממחלות או מטראומות אלא גם מפעילות פיזית מאומצת, כגון אימון כושר, או פעילות מנטלית מאתגרת.

שלב ה-REM מתחיל כתשעים דקות לאחר ההירדמות וככל שמחזור השינה מתקדם משך שנת ה-REM מתארך. עם כניסה לשלב זה קצב הנשימה והדופק מתחילים להאיץ ואנו מתחילים לחלום. עוצמת ואיכות ה-REM יהיו תלויים במשתנים שונים כמו בריאות כללית וגיל – בעוד תינוקות שוהים בשלב זה כ-50% מזמן השינה שלהם, מבוגרים בריאים מבלים בו רק 20% מהשינה. תרופות, אלכוהול, מחלות פיזיות ונפשיות עשויים להשפיע על משך ועל איכות השינה בכלל ובמיוחד על שלב ה-REM ובעקבות כך גם על הבריאות והמיטביות הנפשית.

מקדמת דנא עסקו בני אדם בחלומות ובפשרם. בהתחלה התייחסו לחלומות במושגים רוחניים. אך עם התפתחות המדע החלו לבחון את החלומות גם במושגים פיזיולוגיים, רפואיים ופסיכולוגיים.

אז מדוע אנו חולמים?

ה-APA (איגוד הפסיכולוגים האמריקאי), מגדיר "חלום" כמצב מודעות פיזיולוגי ופסיכולוגי המתרחש במהלך השינה ומאופיין על ידי טווח רחב של חוויות סנסוריות, מוטוריות ורגשיות פנימיות. חוקרים הציעו פונקציות שונות שחלומות עשויים למלא:

החלום כצוהר אל וביטוי של הלא־מודע: הראשון שהתייחס אל החלום מתוך עמדה מדעית היה פרויד (1899) שהציע כי החלום הנו צוהר אל הלא-מודע. בגישה הדינמית, האדם המסתגל מתקשה להתמודד עם שאיפותיו, חרדותיו ודחפיו שאינם תמיד מותאמים לסביבתו ועל כן עוטה על עצמו הגנות. בשינה הגנות אלה מתרופפות והמאוויים והחששות מצליחים לבטא את עצמם בחלום. שפת החלום אינה קונקרטית אלא סימבולית ולכן אם נחקור את המטפורות נבין את המשמעות העומדת מאחורי התוכן המוצהר.

החלום כמנגנון גיבוש זיכרון: גישה זו גורסת שהחלום תפקידו לגבש ולעבד פרטי מידע וחוויות שאנו צוברים במהלך היום, ולמיין בין עיקר וטפל. באמצעות החלום נשמר את מה שחשוב ונשכח מה שלא. וזאת, על מנת לפנות מקום ולרענן את המוח לקראת היום החדש. חוקרים אלה מציעים שהחלום הנו תופעת לוואי של פעילות נוירולוגית שמטרתה תחזוקת המוח, ושבמהלכה זכרונות מתחזקים או נחלשים לפי חשיבותם. מחקרים התומכים בהשערה זו מצאו שבעת חלימה פעילה מופיעה פעילות מוחית זהה לזו המופיעה בפעילות למידה, קידוד וזכירה בערנות.

החלום כמנגנון לעיבוד מידע: השערה נוספת מציעה שבשנת REM, מעגלים חשמליים במוח מופעלים ומעוררים את האמיגדלה ואת ההיפוקמפוס במערכת הלימבית. עוררות באזורים אלה מעלה מחשבות, דימויים וזיכרונות רנדומליים ולא משמעותיים. כאשר אנחנו מתעוררים, המוח ששואף לסדר ולמשמעות מחבר בין פרטי הדימויים שנחלמו ויוצר נרטיב הגיוני. לפי חוקרים אלה, החלום עצמו הנו רנדומלי וחסר משמעות אך המשמעות שניתנת לו עשויה להוות השראה לכיווני חשיבה חדשים לאחר חלימתו.

החלום כמנגנון לעיבוד רגשות: לפי תאוריה זו מטרת החלום היא לסייע לעיבוד הרגשות, החיוביים והשליליים, ולעשות זאת במרחב הבטוח והמוגן של השינה. כפי שצויין, האמיגדלה (האחראית על עיבוד רגשות) וההיפוקמפוס (האחראי על גיבוש זכרונות) פעילים ביותר בחלימה ועיקר עבודתם מתרחשת בשנת REM. לכן יתכן שנחלום על אדם שנפטר ואנו מתגעגעים אליו או על אירועי היום שהטרידו אותנו. גישה זו טוענת שחלימה הנה קריטית בתהליך העיבוד והוויסות הרגשי במוח. ואכן, מחקרי המשך מצאו קשר ישיר בין איכות שנת REM ובין יכולת וויסות רגשית, ממצא המחזק את התיאוריה. 

החלום כמנגנון ליצירתיות ופתרון בעיות: כבר דובר רבות בטור זה על מערכת ברירת המחדל הנוירולוגית. בניגוד למערכות אחרות הממוקמות באזורים ייעודיים במוח, מערכת זו הנה מפושטת ותפקידה לחבר בין אזורי המוח השונים, לייצר קשרים חדשים ולחזק קשרים רופפים. מערכת זו רדומה לנוכח גירויים ומופעלת בהעדרם. בשינה, המערכת מופעלת ומתחילה לייצר קשרים הבאים לידי ביטוי בדימויים רב חושיים היוצרים את החלומות. לפי תאוריה זו, החלומות הם תוצאה של פעילות מוחית שאינה מוגבלת על ידי מגבלות המציאות. בחלימה המוח חופשי לשוטט בתוך הפוטנציאל האינסופי שבו וליצור קשרים שהמוח המודע לא היה מעלה בדעתו. אכן, אמנים רבים מדווחים על כך שחלק ניכר מיצירותיהם, ללא קשר למדיום, נֶהגו בחלום. חשיבה זו יכולה להסביר את התופעה שבה לאחר "שינה טובה" אנחנו מוצאים פתרון יצירתי לבעיה סבוכה והיא מקורה של הביטוי "צריך לישון על זה".

החלום כהתמודדות עם סכנה ותרגול הישרדותי: בעידן המודרני אין לנו הזדמנויות רבות לתרגל אסטרטגיות הישרדות. יש המשערים שתפקידו של החלום להוות סימולטור למצבי סכנה פיזיים או רגשיים בתוך מרחב בטוח. לכן פעמים רבות נחלום חלומות מטרידים בהם עלינו להתמודד עם מצבי סכנה פיזיים (בריחה מסכנה, נפילה מגובה) ורגשיים (להגיע לבחינה או לפגישה חשובה לא מוכן).

ככל הנראה לא תימצא גישה אחת המסבירה את חשיבותו של החלום והחלימה, האמת כנראה מורכבת בשילוב בין כולן. מה שבטוח הוא שלחלומות יש תפקיד משמעותי בשימור הבריאות הפיזית והנפשית שלנו ושעל מנת לחלום את העתיד עלינו לפנות זמן ולחלום את העבר.

אלו מטרות ממלא החלום?

• ביטוי של הלא־מודע
• גיבוש זכרון
• עיבוד מידע
• עיבוד רגשות
• מנגנון ליצירתיות ופתרון בעיות
• תרגול הישרדות והתמודדות עם סכנה

איור: Shutterstock