הוא יושב בשקט, עטוף בעצמו, מוסתר במעטפת דקיקה ומסתורית, כמעט בלתי נראית. למראית עין לא קורה דבר, אבל בפנים מתרחש קסם. הגוף מפרק את מה שכבר אינו נחוץ, בונה תאים חדשים, מצמיח כנפיים, מחדד מחושים. זהו תהליך עמוק, כמעט נסתר, שבסופו יתגלה יצור יפהפה שיפרוש כנפיים צבעוניות וירחף אל האינסוף.
מאז ומתמיד התחברתי לפרפרים, יש בהם משהו מרתק מאוד, הם ספר לימוד לחיים עוד הרבה לפני שהם פורשים כנפיים ומפזזים בריקוד בינות לצמחים. המעבר מזחל לגולם ומגולם לפרפר – מטמורפוזה במלוא הדרה – הוא תהליך שממחיש איך צמיחה אמיתית מתרחשת מבפנים.
הגולם שלכאורה לא עושה דבר עסוק בבנייה חשובה והכנת היצור החי לפרפר. שלב ההתכנסות הוא שלב קריטי וחשוב. והוא השלב שמעניין אותי במיוחד. כלפי חוץ לא נראה שינוי, המעטפת לא מספרת לנו על מה שמתחולל שם בפנים. אבל בפנים? הכול זז, משתנה, מתהווה. יש שם עבודה עדינה ויסודית, פירוק של מה שהיה, בנייה מחדש של מה שיהיה. הגולם הוא כמו חדר סודי שבו מתרחש השינוי: אנחנו לא יודעים שמישהו שם עובד לייצר כנפיים. ולא סתם כנפיים, אלו יהיו כנפיים מרהיבות ביופיין שיעופו הרחק. הזחל שמתנהל באיטיות הולך להפתיע ובגדול.
זה בדיוק מה שקורה איתנו. אומנם אין לנו מחושים, והכנפיים שלנו הן בעיקר בדמיון. אבל אנחנו מתכנסים, מעמיקים, חוקרים. כלפי חוץ אולי נראה…
