קולמוסים השתברו, מקלדות נשחקו, כבר שנים שזה אחד הנושאים הנידונים ופצע כאוב בלב החברה שלנו. אני מדבר על מה שקראו פעם בשם המוזר 'חזרה בשאלה', והיום נקרא בשם הנכון יותר 'יציאה בשאלה'.
הניסיון לקבוע את גורמי התופעה נכשל, מאחר ולא ניתן להצביע על סיבה אחת מובהקת הגורמת ליציאה בשאלה. כותב השורות מכיר לא מעט יוצאים, משלל סגנונות וממגוון בתים. כל בר דעת מבין שדרכים רבות מובילות לרומא, לאתונה ולאיביזה.
אפשר לומר שתפיסת עולם חד־ערכית, שאינה מאפשרת דיון וריבוי דעות, היא שיוצרת בעיה בהמשך הדרך כשהאופק נפתח והמציאות המורכבת מתגלה. אפשר גם לומר את האמירה הנודעת: 'זה הכל פסיכולוגיה', או את אחותה החורגת: 'הכל זה יצר הרע'. יש בהן גרעין של היגיון, כנראה, אבל הן שטוחות ורדודות כמו בריכה של צימר ביום של דגל לבן. אני מבקש להציע גורם נוסף, שלדעתי אחראי על חלק מהתופעה, ואולי יום אחד נשכיל לתקן אותו. אפשר לעשות את זה.
עסקינן בהבחנה יסודית בין מהות לצורה. להיות יהודי זה עניין מהותי, בעוד להיות חרדי זו רק צורת חיים. החרדיות היא בסופו של דבר סדר חברתי שנוצר כדי לשמר את המהות היהודית מול אתגרי הזמן. יכול אדם ללבוש בגדי קטיפה סגולים, לחבוש כיפה עשויה קשמיר ולנעול נעלי פלדיום אדומות. הטעם שלו בבגדים זוועתי ללא ספק. הוא בטח לא יכול להשתייך ככה לציבור החרדי, מה הוא חושב לעצמו בכלל. אבל, וזה אבל גדול: הוא יכול להיות מדקדק במצוות, שלא מוותר על קיום סעיף משנה ברורה, ובן עלייה שמתעלה בעמל התורה. הקב"ה שש ושמח בו והוא מרבה כבוד שמים בעולם. יהדות וחרדיות לא ירדו שלובות מסיני, כמו הספר והסייף, למרות שזה דימוי מעולה לשתיהן.
קורא השורות עשוי להפטיר נחרת בוז. מה חושב לעצמו הכותב, שהוא מחדש משהו? ממחזר דיונים עתיקים משנות הבחרות, חורש בשדות חרושים, חופר את החפור ועומד. ובכן, אתה צודק. אשריך וטוב לך. אני שמח שאצלך הכל מגובש וברור. אצל צעירים רבים סביבך הקשר בין נורמות החברה החרדית ותרי"ג מצוות התורה הוא קשר גורדי. להתפלל שלוש תפילות ביום – עם כובע וחליפה, זו עסקת חבילה שאינה ניתנת לפירוק. וזה אסון.
נכון, כאן בארץ ישראל אנחנו מתנהלים לפי הקודים החברתיים שנוצרו בשמונים השנים האחרונות. זו החברה שלנו, ואנחנו שמחים מאוד להשתייך אליה. יש לה את החסרונות שלה, אפשר להרחיב ולעסוק בהם ויש לא מעט מתנדבים שעוסקים בביקורת ברוב עזוז ותעצומות. ועדיין, זו החברה הכי טובה לחיות בה.
ובכל זאת, היא יכולה לא למצוא חן בעיני מישהו, קורה. אם בחור מתבגר מרגיש שהכללים של החברה מעיקים עליו, מעצבנים אותו או סתם לא נראים לו; שהוא לא יכול לשאת את המחנק הזה יותר והוא חייב לצאת; טוב יהיה אם מישהו יֵשב לידו, יניח יד על כתף ויאמר: 'שמע נא אחא…' (הוא לא חייב להיות מליצי כל כך, אם כי זה נחמד) אל תשפוך את התינוק עם המים. אם לא בא לך להיות חרדי, זה בסדר גמור. אתה עדיין יכול להיות יהודי טוב. תתלבש בסגנון החביב עליך, תשמע את המוזיקה שעושה לך טוב, ותגור באזור שאתה מרגיש בו בנוח. רק תיצמד לספר הזה – שולחן ערוך. תן לו לנהל את אורח חייך ולהורות לך דעה. אל תוותר על אוצרות הנצח שלנו רק בגלל שסגנון החיים של החברה בה גדלת כבר לא מתאים לך. אוהבים אותך, בן אדם. תצליח בכל אשר תפנה.
איור שער: shutterstock
