מאות אלפי בקבוקי יין באולמות ממוזגים בהתאם, נעטפים והופכים לברקודים בערב התחרות השנתית של מגזין היין הבינלאומי המוביל 'דקנטר' הנערכת בלונדון.
הבקבוקים הובלו מ-57 מדינות ברחבי העולם בדרכים שונות שישמרו על מזגו של היין, נשתו על ידי 243 מומחי יין ועוד כמה עשרות סומליירים משלושים ושלוש מדינות.
סך הכל 18,143 יינות, כפול מספר בקבוקים שיש לשלוח מכל סוג כדי להשתתף בתחרות.
צוותי השיפוט מתפצלים לעשרות פאנלים מצומצמים שונים שבהם הם שותים יחד, לגימה אחרי לגימה, כוס ועוד כוס, לפעמים כמה וכמה יינות מאותו סוג המושווים זה לזה. הם מהרהרים בקול אבל מגלים את הניקוד רק אחרי שכתבו אותו כולם. פעמים רבות יש ויכוחים, לרוב על דקויות.
בניגוד לדירוג של יין בסתם יום משעמם, כאן, כדי שיין יקבל מחמאה ממשית ולא עוד ציון שגרתי למדי, הוא צריך לעשות משהו לשופטים, להיחרט בזיכרון.
דקנטר 2024 הניבה 117 פרסי פלטינה, 643 מדליות זהב, ועוד כמה אלפים של מדליות כסף וארד. צרפת הובילה עם 12 מדליות של היינות הטובים ביותר בתערוכה.
בשנים האחרונות משתתפים עשרות יקבים ישראלים בתחרות, והשנה נשבר שיא, דווקא מהמקום הצחיח ביותר בארץ, אקסודוס גרנד רזרב של רמת נגב היה הראשון מישראל שקטף מדליה פלטינום ו-97 נקודות (!). זה ציון שמקבל יין ממש מיוחד, והאמת היא שהיין הזה קיבל ממילא הרבה אהבה בארץ, מה שמעיד על מקצועיות השיפוט.
"כשאני מעניק כסף, זה אומר שביין הזה יש את ה'עוד קצת' מיין ממש טוב, מיוחדות כזו", הסביר אחד השופטים, "ההבדל בין 86 ל-90 זה המשהו המיוחד הזה שאתה גאה בו, וכך מגיעים הטובים שבטובים מכל מה שטעמנו".
אל ראש הפסגה
"עוד תטעי כרמים בהרי שומרון", התנבא ירמיהו, ועם סיום התחרות בשנה שעברה, משהו בנבואה הזו החל לזרוח. יינות מהאזור קטפו פרסים רבים. בלט במיוחד יקב טורא של ארז וורד בן סעדון, הנמצא ביישוב רחלים שקטף כמה מדליות במקומות הגבוהים. כך למשל מאונטיין פיק 2018 של טורא קיבל מדליית זהב ו-95 נקודות, מקום גבוה ומכובד שרק מאות יינות זוכים לו. היינות שלהם שהופיעו כבר במקומות נחשבים ביותר בעולם, קיבלו עכשיו את התעודה הרשמית.
בני הזוג סעדון מגישים לצד היין הטוב שלהם סיפור חיים מרתק לא פחות. הוא בן להורים מאיראן ומרוקו, והיא נכדה למשפחה הולנדית מתגיירת שחציה יהודית שורשית וחציה בצד ההפוך לחלוטין בתקופת מלחמת העולם השנייה.
עם תום לימודי הייננות שלהם בארץ, הם החליטו להתחבר לאדמת הארץ הקדושה ולעשות איתה משהו. הם הקימו את היקב ויצרו לעצמם 1200 בקבוקים, שהפכו כיום ליותר מ-120,000 ועדיין מורגש היטב שהם יקב אסטייט, אחוזה משפחתית של כמה מאות דונמים של כרמים בשטחי הר ברכה.
הכח שלהם הוא ההר והטרואר. הכרמים מצויים בגובה 850 מטרים, חשופים לרוח מערבית עם ערפל עד שעות הבוקר המאוחרות וטמפרטורה בין 16 מעלות בקיץ למינוס 4 בחורף, עם אדמת טרה רוסה סלעית, יוצרים יין עם טביעת אצבע משלהם עם ארומה מיוחדת. הגובה של ההר הוא טריקי למדי, שכן הגובה נותן קור טוב, אבל יחד איתו קרבה לשמש. במקרה הזה, הם מסבירים, אחד הדברים המדויקים יותר, הוא המיקום הנכון בהר, שכן עוד קצת גובה, הקור כבר מוגזם והורס כל חלקה טובה.
'מאונטיין פיק', שמשמעותו שיאו של ההר, הפסגה, הוא אחד היינות שהם גאים בהם במיוחד. הסמל שלו הוא הר שעשוי מטביעת אצבע וזו בהחלט ההגדרה המתאימה לו. היין מבציר 2018 הוא בלנד בורדולזי שרובו קברנה סוביניון ואיתו נמסכים מרלו ומעט פטי ורדו וקברנה פרנק. הענבים נלקחים מהכרמים הוותיקים ב'ברכה' ומהם נבחרות החביות הטובות ביותר. אחרי תסיסה של כשבועיים בטמפרטורה של עד 29 מעלות, הוא התיישן 22 חודשים בחביות אלון צרפתי חדש.
במהלך השנה, כשטעמנו את מאונטיין פיק 2020, אמרתי לאנשי טורא שאת הסיפור של היקב שלהם נביא אחרי הזכייה בתחרות הקרובה. "ואם לא נזכה?", תמהו ברצינות. אין בציר אחד דומה לחברו, אין לדעת מה יהיה. אבל מי שטעם, הרגיש שהם על הדרך הנכונה.
הבלנד עם אותם ארבעה יינות הרגיש קרוב מאוד לקודם, שחציו קברנה סוביניון וחציו השני מורכב ממרלו, פטי ורדו וקברנה פרנק. יש לו צבע סגלגל-אדמדם חזק ועמוק, הוא מאוזן לחלוטין ואפשר להרגיש קצת פלפליות מושלמת. הוא יין ישראלי כבד, אבל בפן החיובי. משהו שבהחלט מתאים להיות חלק מסעודה רצינית ומכובדת. וחכו, יש סיכוי ששווה ממש לחכות לו קצת במקרר יינות. "אם הוא לא זוכה, קוראי 'המקום' ישמעו על כמה יינות טובים לחורף", הבטחתי.
כשהתוצאות הגיעו, עלה החיוך. טורא קיבלו כמה מדליות, גם לקברנה והשיראז שלהם, ומאונטיין פיק החדש אכן קרוב לקודמו עם יותר מ-90 נקודות, מה שמעניק לו את מדליית הכסף, כמעט זהב.
בימים המורכבים הללו, אומרת ורד, קבלת הפרסים מרגשת במיוחד, אפילו יותר מאשתקד. שוב הרי השומרון עושים זאת ומגלים שיש להם עושר ייחודי שאולי בעבר, כשהעין הביטה צפונה, לא תמיד העריכו אותם נכונה.
ואם כבר אנחנו מדברים על שיפוט, ובכן, פאנל השופטים של 'המקום' ביקש להעניק גם ציון לשבח לרוזה החצי יבש המשובח של טורא שנמזג צונן ומתאים בהחלט גם ביום חורפי מעונן, אם כי ברור לכם שהייתי ממליץ עליו גם בקיץ. הוא ברובו המוחלט מרלו, עם מעט קברנה פרנק שמשלים אותו היטב. הוורוד העדין הזה מרגיש ממש פרי, עם טעם הדרי שמשלב חמיצות ומתיקות ומותיר ארומה מיוחדת. הבקבוק בתחתיתו נראה בצורת צריח 'טורא', או שאולי שתינו יותר מדי?!
אפטר טסט
האקטואלי
עם היוודע תוצאות הבחירות בארצות הברית, מיהרו אנשי יקב פסגות לפתוח בקבוקי 'פרזידנט טראמפ' שנשמרו במרתף מאז הקדנציה הקודמת, כשהם מבטיחים שכעת תצא מהדורה חדשה מבצירים 2022 ו-2023 (היתר מכירה ומהדרין בהתאמה). הם הזכירו לנו את היין הטוב הזה הלא הוא *'פסגות אֶדום'*, יין עשיר ונגיש לחך ולכיס מזני בורדו בצורה שרק פסגות יודעים לעשות. תשאלו את סגנית הנשיא היוצאת קמלה האריס שהסתבכה כשהביאה לסדר המצולם בבית הלבן בקבוק טוב של פסגות שנעשה בהתנחלות, ובעצם הוכיחה שיש דבר אחד שעליו מסכימים כל הצדדים הפוליטיים בארצות הברית: טעם ביין…
השורשי
אזור היין הגדול בגרמניה שלצד הריין, מהווה את מקור הריזלינג, מלך הזנים הגרמניים, זן ריחני מבושם ומבוסם מלא ארומה. יהודים יצרו במקום יינות עוד בימי קהילות שו"ם והאקלים המושפע מהנהר מביא את הריזלינג הטוב בעולם.
יקב גרינג מהכפר נירשטיין, מביא (בעזרת 'גשם הפצה') את *ריזלינג Roter Hang* עשיר ומורכב, מלא רעננות ומסתדר מושלם עם אוכל מטוגן, ומהווה תמורה מעולה למחיר.
העשיר
ואם כבר שורשיות, *אליאניקו טאורזי ריזרבה*, הוא יין איטלקי מאזור טאורזי, מקום שזכה למעמד היוקרתי של DOCG משל עצמו, והוא מביא את עוצמת יינות דרום איטליה.
הוא עשוי מלפחות 85% ענבי אליאניקו (Aglianico) המקומיים כמחויב, מתיישן בתהליך הנמשך מספר שנים, בהן חודשים ארוכים בחבית.
למרות שהאליאניקו הוא זן מלא חומצה וטאנינים, הרי שאלו התעדנו בהחלט אחרי היישון, והם מביאים יין גדול, עם ניחוח חזק של פירות יער ותבלינים עם חך רענן וסיומת מאוזנת להפתיע.
יין ששווה את ההשקעה בו, להרגיש משהו כבד ו"אחר".
