זה לא סוד מחד גיסא, אך גם לא מספיק מפורסם מאידך גיסא, שעולם האמנות והתרבות בחברה החרדית חייב חוב גדול לאנשי תנועת התשובה. הנביא ירמיהו מספר לנו שתשובה היא תנועה החוזרת הביתה, אל ציון, ומבטאת את לב ליבו של הבית, של הביטחון בקשר עם הקב"ה. ואולם, פעולת ההתקרבות מתחילה בפעולה של בעלות, כמו שנכתב: "כפה עליהם הר כגיגית". חוויה רוחנית אינה מגיעה לפי הזמנה. פעמים רבות היא בעל כורחנו, ללא שליטה, ולעיתים גם ללא בחירה. עם זאת, היא מופיעה כקשר הכי קרוב ואינטימי שאפשר לדמיין. זוהי חוויה של חיבור פנימי, חיבור שמוליד דבר חדש. כשלם הגדול מסך כל חלקיו מגיעה התשובה ואוספת את בניו ואת בנותיו של הקדוש ברוך הוא אל תוך חברה אחרת, אל אוסף של פריטים שכל אחד מהם ייחודי ונדיר ביופיו.
כזאת היא תנועת התשובה. – אוגדת בתוכה אחד מבית ואחד משכונה, אחד מפסטיבל ושניים מהודו, אחד לאחר טראומה ואחד מתוך המסורת. בתקופה זו שבה אנו נאבקים על זכות השיבה והישיבה בבתינו ובאדמותינו בביטחון, נושא התשובה מקבל משמעות כפולה ומכופלת הרלוונטי לכולנו.
נשובה אל עמנו, נשובה אל זהותנו, נשובה אל אחינו, נשובה אל מולדתנו ואלוקינו. (אילה אלבאז)
גלריית המקלט השיקה בחודשים אלו גיליון כתב עת, שחלקו נשי וחלקו גברי, בשם "קול.שירה.תשובה", בעריכתה הרגישה של אילה אלבאז, שדבריה הובאו בקטע הקודם.…
