זו הייתה כנראה השנה הטובה בתולדות הממ"ח. בשנה זו הצטרפו לזרם הממלכתי חרדי לראשונה שורה ארוכה של מוסדות מקהילות מיינסטרימיות, חסידיות וספרדיות, ובכך שינו באחת את עצם הסטיגמה של 'ממ"ח'. לצד היתרונות הברורים, יש בשינוי הזה גם אתגור מחודש לזהות האידאולוגית של זרם הממ"ח, זהות שלמעשה עוד קודם לכן לא הייתה מגובשת וספק אם התקיימה בשטח.
במהלך 12 השנים שחלפו מאז הקימה ממשלת ישראל את זרם החינוך הממלכתי-חרדי (ממ"ח), עברו על הזרם תהפוכות רבות. מה שהתחיל כיוזמה "מלמעלה", בהובלת שר החינוך מטעם 'יש עתיד', שי פירון, צבר תאוצה עם השנים בקרב חרדים משתלבים או חוצניקים, והפך בשנה האחרונה גם לביתם של מוסדות משורת חסידויות מרכזיות לצד קהילות חרדיות נוספות. הצטרפות חלק מהחסידויות המרכזיות מביאה לשיא את אפיון הממ"ח כפתרון מנהלי שמאגד שלל מוסדות שאין ביניהם קשר אידאולוגי, מלבד היותם חרדיים. המציאות החדשה מדגישה עוד יותר את השאלה שליוותה את הממ"ח כבר מזמן: האם ישנו אתוס חינוכי אלטרנטיבי שהזרם מציב?
כדי להמשיך לקרוא נא אשרו לנו דיוור
אתוס חינוכי וערכי חדש
בעוד שמוסדות רבים מצטרפים לממ"ח משיקולי תקציב ויתרונות מנהליים אחרים, עבור האנשים שהתוו את חזון הממ"ח בראשית דרכו, וחלק מאלו שמובילים אותו היום, הזרם אמור לממש חזון חינוכי ואידאולוגי. "האתוס של החינוך הממלכתי חרדי הוא…
