תהילה היא אישה צעירה שמתגוררת בשכונת פסגת זאב בירושלים, אך את ביתה היא לא ראתה כבר שלושה חודשים. "בעלי גויס למחרת שמחת תורה ומאז נפגשנו בסך הכל שלוש פעמים, בכל פעם במשך 24 שעות עד שלושה ימים", היא מפרטת. "יש לי שלושה ילדים בגילאי שש, ארבע ושנה וחצי, וכבר מהרגע הראשון הבנתי שאני לא מסוגלת להיות איתם לבד בבית. אז עברתי להתגורר אצל ההורים שלי".
היא יוצאת לבדה מדי בוקר כדי לפזר את הילדים במסגרות, ולאחר מכן מטפלת בהם בעצמה במשך היום. היא נאלצת לנהל את חשבון הבנק, לשלם הלוואות ולטפל בעוד אינספור מטלות שקודם לכן כלל לא הכירה. "אבל הדבר המתסכל ביותר הוא שאין סביבי אף אחד שמבין מה עובר עליי", היא מספרת. "גם במקום העבודה לא גילו שום התחשבות במצבי, וכשהסברתי למנהלת שאני לבד בבית היא הגיבה: 'המלחמה פוגעת בכולנו, לכולנו קשה'. לא הייתה לי ברירה ונאלצתי להפחית שעות בעבודה, מה שפוגע בי מאוד מבחינה כלכלית. לאחרונה דיברתי עם גיסתי שגם בעלה במילואים. היא חלק מקהילה דתית לאומית בשומרון, והיא סיפרה לי איך שהיא ושכנותיה מעבירות שבתות ביחד, נפגשות כל יום בצהריים ושולחות פינוקים זו לזו. אצלנו אין כלום. כלום".
ועם זאת, לתהילה חשוב לוודא שדבריה לא יישמעו דיכאוניים. "ברוך השם טוב לי עם הילדים, אנחנו יודעים שאנחנו…
