יש לי רעיון

"כל רעיון כביר הוא מרתק עד מאוד וחסר תועלת עד מאוד, עד שאתה מחליט ליישם אותו", כתב פעם הסופר האמריקאי ריצ'ארד באך. מתוך כל המשפטים שהייתי רוצה להדפיס ולתלות על הקיר שלי, ככל הנראה הוא זה שנותן את הבוקס הכי כואב בבטן. ולא רק לי.

אין אדם שלא קם בבוקר, לפחות פעם אחת בחיים, עם רעיון לסטארטאפ; שלא שאל את עצמו איך עוד לא המציאו את המוצר הזה, שיהפוך את העולם. אבל מאחורי כל רעיון מבריק מסתתרת דרך ארוכה ומפותלת, רצופה באתגרים רבים וקשיים לא פשוטים. יזמות אינה רק יצירתית ומרגשת, היא גם תובענית, מלחיצה ומלאת ספקות.

אם יזמות היא דרך קשה ומורכבת גם למי שמגיע עם כל הקשרים הנכונים, שמכיר כבר את הז'רגון המקצועי ואת האקוסיסטם היזמי; היא מאתגרת עוד יותר עבור מי שמגיע בכובע האאוטסיידר, ולא באמת מכיר את העולם החדש בו הוא פועל. רבים מבני המגזר החרדי (ובפרט אלה שמגיעים מהפריפריה), שייכים לקטגוריה הזו. 

יצאנו לדבר עם ארבעה יזמים ויזמיות, כל אחד ואחת מהם מביאים קול ייחודי המתאר מסע יזמי שלם. כולם סללו להם דרך משלהם בעזרת אוטודידקטיות עיקשת, כוח הרצון ונחישות ויצירתיות מחדשת. מכל אחד מהם אפשר ללמוד משהו על חלומות וגם על הגשמה.

שם היזמית: רחל מייט
שם המיזם: Remember – ריממבר, פלטפורמת הנצחה דיגיטלית לאנשים שהלכו לעולמם.

גדלת במשפחה שניהלה עסקי יהלומים בינלאומיים, איך זה השפיע עליך כיזמית?

"מגיל קטן מאוד ידעתי שאני אוהבת עסקים, אוהבת להבין שווקים, לזהות הזדמנויות, לחשוב על רעיונות שיוכלו לעשות את העסקים קלים ורווחיים יותר. כילדה הייתי מגיעה לאבי עם רעיונות לעסקים שיכולים להצליח מאוד, תמיד הוא היה אומר לי שישקיע אצלי אם אפתח עסק לממכר רעיונות.

"בגיל 13 איבדתי את אימי למחלת הסרטן, ואז קרו שני דברים מדהימים שעיצבו את חיי. הראשון, בשבעה על אמא ע"ה התרמתי סכומים גדולים ל'עזר מציון' במטרה לשפר את מטה השאלת הציוד של הארגון שהיה אז בתחילת דרכו (מדובר על לפני יותר מ-30 שנה) וגיליתי בתוכי אהבה גדולה לגיוס משאבים. והשני, כחודשיים אחרי פטירתה של אמא, פתחתי את העסק הראשון שלי לקישוט ומכירת כיפות. אבא שלי תמך בי מאוד בתהליך הקמת העסק, ולימד אותי את יסודות הסיטונאות והקמעונאות: קניות ומכירות, תשלומים, ניהול עסק, רישומים, שיווק ועוד.

"עם השנים יצא לי להקים הרבה מיזמים, רובם ישבו על נישות של סיוע לציבור וחדשנות. בערך במיזם החמישי גיליתי כי יש צד שווה לכל המיזמים והוא התהליך שעובר המיזם משלב הרעיון, התכנון, השותפים, הקפיצה למים, השחייה לעומק, הגלים הגבוהים, והסבלנות שפשוט חייבים כדי להצליח.

"אחת התכונות הכי חשובות בעיני להצלחת מיזמים היא היכולת ללמוד ולשנות תוך כדי תנועה. מה שהכי חשוב בעיני במיזמים הוא צוות טוב, לוחמי גרילה, שמאמינים במטרה ומחויבים ליעדים, כאלה שאוהבים להיות יחד וחותרים להצלחה".

איך עלה הרעיון לריממבר?

"במהלך השנים עשיתי קילומטרז' גדול בנושא של גיוס משאבים לעמותות. הרבה מהם בתחומי גיוס המונים, כסף קטן-גדול.

"יום אחד, לפני בערך 16 שנה, נחשפתי למיזם של איש צעיר, שחילק מסך למיליון פיקסלים כשכל פיקסל הוא מכר בדולר אחד, והפיקסל היה קישור (לינק) ל-url שהקונה בחר. זה היה בעידן הפורטלים וזה היה רעיון גאוני. הוא מכר תוך 72 שעות את כל מיליון הפיקסלים שלו. בראש שלי לקחתי את הרעיון שלו והמרתי אותו לקירות הנצחה דיגיטליים לעמותות וארגונים שמגייסים כספים פילנתרופיים ללא מטרות רווח.

"כתבתי את הרעיון ומאז שבתי אליו כל כמה חודשים, כדי לעדכן אותו. ידעתי תמיד שיום אחד הוא יצא לאור, וגם אם יקח לי הרבה זמן ההזדמנות בסוף תגיע. רק כשאבי ז"ל נפטר, קיבלתי את הפוש לצאת לדרך. התחלתי עם בניית תוכנית עסקית, נעזרתי ביועץ של מעוף בשם ליאור כהן (למדתי ממנו המון), ויצאתי עם תוכנית עסקית ראשונה. ליאור גם כיוון אותי לאקסלרטור של "ראשון בסטארטאפ", שהוא היה חלק מהצוות שלו, ודאג שיקבלו אותי למרות שלא הייתי בוגרת יחידה טכנולוגית ולא היה לי CTO (Chief Technology Officer, מנהל טכנולוגיות ראשי, הדמות המקצועית בחברה שאחראית לפיתוח המוצר).

"ההפתעה הגדולה הייתה ב"דמו דיי", כי זכיתי במקום הראשון וזה נתן לי דרייב מטורף להמשיך את התהליך בכל הכוח".

איך ממשיכים משם?

"עזבתי את העבודה בעזר מציון ושכרתי משרד קטן במרחב אורבני משותף. התחלתי ללמוד את עולם הסטארטאפים, עולמות היזמות הדיגיטלית, הון סיכון, התנהלות יזמים מול משקיעים, פיתוח, gtm (גוגל טאג מנג'ר, מערכת ניהול תגים של גוגל, כלי עבודה הכרחי בתעשייה), ולידציה (Validation, תיקוף) ועוד. תוך כדי תנועה בתוך האקוסיסטם, התחלתי להשתתף באירועים רבים, גוגל פור סטארטאפ, aws ומייקרוסופט ריאקטור הפכו להיות מקומות בילוי קבועים שלי. הרבה מינגלינג, המון הרצאות, שעות של האזנה לפודקאסטים, דרך קשוחה מאוד ליזמית בכלל ולחרדית בפרט.

"במהלך התקופה שיתפתי המון את התהליך בסטטוס, כי הכל היה חדש ומרתק גם לי עצמי, והיה לי צורך לשתף את המסע ממש כמו יומן. יום אחד פונה אלי רבקה גרינברג המדהימה, שצפתה בסטטוסים שלי. היא סיפרה שלמדה ניהול מוצר, והיא מחפשת לעשות סטאז'. נפגשנו. היא אהבה את ריממבר מהרגע הראשון ואני אהבתי אותה. התחלנו לעשות סדר ולחפש מפתחים שייקחו את מה שכבר בנינו והשקענו, יטפלו בכל הבאגים וימשיכו פיתוח מהנקודה שבה הפסקנו. הבנתי שאנחנו צריכות למהלך הרבה יותר כסף מעבר למה שהשקעתי יחד עם אחותי, ויצאתי לגייס safe (קיצור של Simple Agreement for Future Equity, הסכם המאפשר השקעה 'פשוטה' במיזם עתידי תמורת אופציה לרכישת אחוזים עתידיים לפי סיכום) קטן מחברים ומשפחה. בינואר 23' יצאנו לדרך".

ואז, סוף סוף, קבעתן יעד להשקה.

"כן, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שחל באותה שנה באפריל. יצרנו שת"פ עם עמותת 'משפחה אחת' והקמנו בעזרת מתנדבים דפים לחללי פעולות איבה וכוחות הביטחון. זה היה מרוץ מטורף אבל ביום הזיכרון השקנו את ריממבר, שכלל אז כמה מאות דפי הנצחה פעילים, למרות מיליון ואחד קשיים בדרך. עקבנו במתח אחרי האנליטיקס והתרגשנו מכל כניסה, מכל שהייה באתר ומכך שעשרות אלפי אנשים נכנסו לדפים וקראו.

"למדנו מהמיזם הזה כל כך הרבה. וכשעבר יום הזיכרון עשינו הפקת לקחים וטיפלנו לעומק בבאגים שהתגלו בדרך. עבר עלינו קיץ ארוך והגענו מלאות תוכניות לחגים, עם יומן מלא בפגישות, אירועים, פיתוח, מכירות".

אבל למה שקרה אחר כך לא ציפיתן…

"בבוקר של ה-7.10 התעוררנו, כמו כולם, לאזעקות. בשמיני באוקטובר הבנתי שכל התוכניות ייגנזו לעת עתה, כי ההייטק צלל באותה תקופה. כמה סטארטאפים שהכרתי באקוסיסטם נפלו כבר בחודש הראשון של המלחמה (באופן כללי ענף ההייטק בעולם ובישראל חווה ירידה חדה ממרץ 2022). מהר מאוד הבנתי שאני עומדת מוכנה למלחמה הזאת, ואם חשבתי עד אותו רגע שאני בחרתי להקים פלטפורמת הנצחה, אז ממש לא! זה בורא עולם שבחר בי להקים את המוצר הזה שהפך כל כך נצרך כשיש 1,200 נרצחים ביום אחד.

"מתקפת השביעי באוקטובר מצאה אותנו מוכנים לקלוט את החללים ולהנציח אותם בצורה הכי מכובדת. הקמנו חמ"ל, כל שם שהתפרסם – הקמנו לו דף עם שם ותמונה וזהו, לא ידענו כלום על החללים. ואז חבר קישר אותנו עם שי גראוכר, ויחד פתחנו קיר הנצחה. גייסנו מתנדבים שהתחילו להגיע אל המשפחות, לשמוע את הסיפורים, ולהביא מידע ותמונות. מהרגע הזה הכל התגלגל בקצב מטורף… היום, כשאנחנו אחרי שמונה חודשים במערכה, ריממבר מכילה כבר אלפי דפי הנצחה. כל כך הרבה אנשים משתמשים במוצר, מקבלים ממנו ערך ומחוברים אליו, האנליטיקס נהדר ונרקמו כבר לא מעט שיתופי פעולה".

שם היזם: שמואל דרילמן (מייסד שותף לצד בני ווייל)

שם המיזם: בוקפוד (BookPod), הדפסת ספרים לפי דרישה (POD – print on demand)

שנתחיל עם הרקע שלכם?

"שמי שמואל דרילמן, ירושלמי ואב לשישה, אני בוגר ישיבת אור אלחנן ובעל תואר שני. נמצא כעשרים שנה בעולמות הדיגיטל והפרסום ושימשתי בין היתר כסמנכ"ל הדיגיטל ב'גל אורן'. את המיזם הקמתי יחד עם בני ווייל, גם הוא בוגר ישיבות שגדל בטלז סטון, ניהל במשך כעשור מפעלי דפוס והפקת ספרים, ומפתח פתרונות תוכנה בתחום הדפוס וההוצאה לאור".

הדפסת ספרים לפי דרישה, מה זה אומר בעצם?

"למעשה הבאנו לראשונה לישראל טכנולוגיה המאפשרת הדפסת ספר בודד אחד (!) בצורה אוטומטית לחלוטין. כך אנו מאפשרים לסופרים והוצאות לאור להימנע מהשקעה כספית בהדפסת כמות ספרים גדולה. במקום זה הסופר יכול פשוט להעלות את הספר למכירה, וברגע שמתבצעת הזמנה באתר, הספר מודפס, נכרך ונשלח לבית הלקוח בצורה אוטומטית לחלוטין. כך נחסכות עלויות מלאי, עלויות אחסון ובלאי. היכולת הזו מאפשרת למחברים ולמוציאים לאור להתמקד בהוצאת הספרים ללא סיכונים מיותרים".

איך עלה הרעיון? 

"במשך שנות העבודה של בני עם מכונות הדפוס, הוא התעמק ביכולות הפוטנציאליות של המכונות שלא באות לידי מימוש בפועל. הוא ראה את הפערים בתהליכי הייצור הקיימים והבין שיש פער גדול בין הפוטנציאל והצרכים של הלקוחות, לבין צורת העבודה בישראל, שמחייבת הדפסת עותקים מרובים. לאחר בדיקה ראינו שבארה"ב ואירופה קיים פתרון של הדפסה אוטומטית בזמן הזמנה, כפי ש'אמזון' מבצעים בפועל, אך לישראל הטכנולוגיה הזו עדיין לא הגיעה. זיהינו פה הזדמנות עסקית".

איך מתחילים לעבוד על דבר כזה, ומוודאים שהצורך בשוק אכן קיים?

"השלב הראשון הוא מחקר שוק והבנת המתחרים. בארץ ישנם בתי דפוס שמבצעים הדפסה בכמויות קטנות בצורה נקודתית, בדרך כלל זה הפסדי עבורם, במיוחד כאשר הטכנולוגיות הקיימות מחייבות כיוון ידני של כל המכונות ולהדפיס בכל פעם 2 ספרים לפחות. בנוסף עשינו מחקר מעמיק עם בתי דפוס והוצאות לאור, ודיברנו עם סופרים וכותבים כדי להבטיח שיש שוק למוצר.

"כחלק מהתהליך ישבנו עם כמה יועצים עסקיים ורואי חשבון שבדקו את הנתונים וההנחות שלנו, ואחד מהם אמר לנו: "יש לכם רעיון טוב עם היתכנות מצוינת, אבל אני יודע לזהות יזמים שמאוהבים בפרויקט, ואתם כבר אחרי זה, אז אין לכם כבר אפשרות לא ללכת על זה…".

יזמים הם אנשים מלאים ברעיונות. איך יודעים באיזה רעיון להתמקד ואיזה לגנוז?

"מבין שלל רעיונות במשך השנים, בחרנו להתקדם דווקא עם בוקפוד מתוך האמונה שמדובר במיזם שישפר את כל הצורה שספרים יוצאים לאור בישראל. נגמר הזמן שבו הסופר נמצא בתחתית שרשרת המזון, נדרש לממן את כל העלויות ובדרך כלל ייהנה מרווח מזערי אם בכלל. באמצעות הדפסה לפי ביקוש בפועל, הסופר לא צריך לבצע השקעות מוקדמות, מעבר לתהליך כתיבת והכנת הספר עצמו. כך גם מתאפשר לו להוציא הרבה יותר ספרים לאור.

"חלום נוסף שלנו הוא להנגיש לציבור חזרה את עולם הספר היהודי האבוד. אנחנו עובדים מול אוצר החכמה והספרייה הלאומית, להחזיר למדף מאות אלפי ספרים אבודים, או כאלה שקיימים היום רק בגרסאות דיגיטליות, ומעכשיו כל לומד יוכל להזמין בקלות ובעלות של ספר רגיל, גם ספרים עתיקים ונדירים".

איך נראה התהליך היזמי בפועל?

"התחלנו בתהליך רזה ומואץ, כאשר אני ממנכ"ל את החברה ומוביל את הפן העסקי והשיווקי, ובני מנהל את הפן התפעולי בתהליך הייצור והפיתוח. שנינו עזבנו עבודות עם משכורות מכובדות ובטוחות, מתוך אמונה בתהליך. גייסנו צוות שיתפעל את הייצור ברגע שהמכונות יפעלו, ואנחנו מגייסים צוות פיתוח וצוות שירות ושיווק, שיעניק מענה איכותי במיוחד ללקוחות.

"כל תהליך יזמי הוא רכבת הרים שכוללת רגעים שבהם מקבלים פידבק מדהים מסופרים והוצאות לאור, ורגעים של תסכול וקשיים שגורמים לנו לחשוש להיתכנות המיזם כולו. בחירת מכונות הדפוס והגימור, והרכבתן לפס ייצור אוטומטי לחלוטין, היו אתגר גדול שדרש מעל שנתיים של מחקר ופגישות עם אנשי מקצוע מכל העולם. תהליך הזמנת מכונות הגימור דרש מו"מ בינלאומי ארוך ומורכב, מאחר שמדובר ביצרנים שלא עבדו עד כה בכלל עם השוק הישראלי, ולא הייתה להם היכרות ויכולת לתת שירות במדינה. באמצע התהליך פרצה המלחמה שהפכה את כל התהליך למורכב עוד יותר".

אז אתם משיקים, ו… איך השוק מגיב לרעיון?

"קיבלנו פידבקים מדהימים, המון סופרים יצרו איתנו קשר ונרשמו לפתיחת חשבון. הם שיתפו שהידיעה שנטל ההוצאה לאור יורד מהם, והם לא צריכים לסכן סכומי כסף גדולים בחוסר וודאות, מאפשרת להם ליצור בקלות רבה יותר.

"אנחנו עושים גם סבב פגישות עם רוב ההוצאות לאור בישראל ולומדים מהם כל הזמן דברים חדשים. גם על עומק הבעיה בשוק (מעל 40% מהספרים חוזרים מהחנויות למחסנים), וגם על הרצון להקל על תהליך ההוצאה לאור ולהוריד את החסמים הקיימים היום. בעלים של אחת ההוצאות הוותיקות בישראל אמר לנו "מעל 90 שנה שאנחנו מחכים לכם…", מתוך הבנה שאנחנו נסייע לו להחזיר למלאי אלפי כותרים ישנים, שכיום אין לו אפשרות להדפיס במאסות ולהעמיד לרשות הלקוחות.

"פנו אלי השבוע מעמותה שמפיקה ספרי זיכרון למבוגרים, וצריכה להדפיס מספר עותקים בודד לכל משפחה. סיפרתי להם שאנחנו מאפשרים להם לא רק הזמנת כל כמות שירצו במחיר נמוך במיוחד, אלא גם אפשרות להשאיר את הספר זמין להזמנה הלאה לשנים רבות קדימה, לבני המשפחה והחברים, באמצעות האתר הייעודי שהם מקבלים. בכל פעם שנכד או נין ירצו עותק, הם יוכלו פשוט להיכנס ולהזמין עותק בעלות של ספר רגיל".

מהן נקודות החוזק והיתרונות של היזמים החרדים על פני אחרים בתחום?

"שנות הלימודים בישיבה, והחיים לצד החברה הישראלית, מאפשרים לנו נקודת מבט שונה וייחודית, ואפשרות לראות גם דברים שאחרים מפספסים. בנוסף, הלכידות החרדית מאפשרת לנו תמיכה וחיבורים רחבים לגורמים רבים שיכולים לעזור ולהקל עלינו את התהליך. כל זה בנוסף לעזרה והסיוע הייחודיים שהמדינה מעניקה לאוכלוסייה החרדית, כאוכלוסייה מועדפת.

"יש את פערי הידע, הניסיון הכלכלי, חוסר באנגלית כמובן וכדומה, אבל גם פערי מנטליות וחוסר היכרות מספקת עם קהלים וגם גורמים בכירים בציבור הישראלי הרחב. לכן חשוב לא להתבייש לבקש סיוע ביצירת קשר, גם ממכרים וחברים גם מחוץ למגזר החרדי. הם בדרך כלל ישמחו לעזור".

מה צריך לקחת בחשבון לפני שנכנסים לתהליך יזמי?

"יזמות היא לא תחום לבעלי לב חלש, וכן לא לכאלו בעלי חרטות ופקפוקים. צריך לעשות את כל המחקרים וההכנות לעומק, לבנות תוכנית עסקית ריאלית ולהימנע ממלכודות האופטימיות אבל גם הפסימיות. ומהרגע שמקבלים החלטה חייבים לדבוק בה עד הסוף, ולעמוד בכל הלחצים".

שם יזמית: חני סבג (מייסדת שותפה לצד אמירה קאסם ג'אבר)
שם מיזם: JOB360 – מערכת סימולציות לריאיונות עבודה

מי את ומה הרקע שלך?

"אני חני סבג, למיזם שלנו קוראים ג'וב 360. אני באה מעולמות החינוך ובעשר שנים האחרונות אני עוסקת בתחומי תעסוקה שונים, שזה ליווי, קידום תעסוקתי והנחיית קבוצות תעסוקה.

"אני חושבת שמגיל מאוד מאוד צעיר, מהגן, כבר הייתי יזמית. אמא שלי מנהלת סמינר, אבא שלי מנהל אדמיניסטרטיבי בישיבה. עשרים שנה הייתי במערכת החינוך בתפקידי ניהול, שמטבע הדברים מזמנים הרבה מאוד יוזמות פנים. הבית בו גדלתי היה בית מאוד פתוח, מאוד מעודד חשיבה עצמית, יזמות, עשייה ופרואקטיביות. שם למדתי להסתכל על דברים במבט רחב ובראייה מערכתית".

איך עלה הרעיון למיזם?

"זיהיתי שהרבה מאוד בנות ונשים שאיתן עבדתי עברו הכשרות נפלאות, מצוינות, מקצועיות, אבל כשהן הגיעו לריאיונות עבודה הן נפלו בגלל פער תרבותי, דהיינו מיומנויות רכות שהיו חסרות להן: הצגה עצמית לא רהוטה מספיק, ביישנות חרדית טבעית. הן לא ידעו איך להנגיש את הידע, המקצועיות והניסיון שלהם בצורה טובה, והיו נפסלות על רקע כל כך מטופש של פער. הרעיון מאחורי המיזם הוא לנסות לגשר על הפער הזה, דרך התנסות מוקדמת וקבלת פידבק שיחזק את המסוגלות התעסוקתית. 

"עשינו פיילוטים שהם לאו דווקא טכנולוגיים הארדקור, אבל כן משולבי טכנולוגיה, והם הצליחו בצורה פנומנלית. התחלתי לנסות לקדם את זה מול קרנות ממשלתיות וכאלה, ואז הגיעה הקורונה. בשלב זה חברתי לשותפה ערבייה ויחד הקמנו את המיזם".

זה די חריג במגזר, ולא רק במגזר – איך הכרתן?

‏"הסיפור שלי ושל השותפה שלי מאוד מעניין. חברה ששמעה על היוזמה שלי אמרה לי, תקשיבי, אני חושבת שלבד יהיה לך קשה. בשותפות תמיד יותר קל, העבודה מתחלקת בשתיים. החברה הזו גם הביאה איתה הצעה ספציפית. היא סיפרה על קולגה שלה מהחברה הערבית שיש לה איזה רעיון שמאוד מזכיר את שלי, והציעה שנעשה שיתוף פעולה. בהתחלה זה היה נשמע לא קשור בכלל. אבל היא התעקשה. תיפגשי, מה תפסידי? נפגשנו בזום, זה הרי היה בקורונה, והחלטנו לגשת ביחד לאיזושהי תחרות. כשזכינו המשכנו יחד, ומשם הכל היסטוריה.

"אני חושבת ששיתוף הפעולה הזה דורש הרבה מאוד בגרות ובשלות, ולא הייתי ממליצה עליו לכל אחד. צריך פה הרבה בגרות, זהות מאוד ברורה, ויכולת התמודדות עם קשיים שנובעים מהפער. אנחנו לא אמורות להגיע להסכמות. אבל חייבים לכבד, לא להסכים, זה מוטו שאנחנו מאוד מאוד מקפידות עליו. העיסוק שלנו הוא ביזנס, בואו נשים אותו בפרונט. את הפוליטיקה בואו נשים מאחורה. רק ככה מתקדמים".

איך נראה התהליך היזמי של גיבוש ופיתוח המוצר?

"בתפיסה שלנו המיזם התחיל כמיזם חברתי, ולאט לאט התפתח להיות מיזם עסקי פרופר. צוותנו למנטורים טכנולוגיים שמכירים יותר את עולם הפיתוח, כתבנו מסמך אפיון ויצאנו לדרך לגיוס ראשוני. גייסנו סכום כסף מאוד קטן ממענק של הקרן של תנועת אור, שיצאה בקול קורא למיזם חברתי במסגרת פרויקט "מדינה למופת", והחליטה לתמוך בנו. הכסף הזה הלך לבניית הטכנולוגיה עצמה. פיתחנו מערכת סימולציה שמאפשרת למידה קצרה, כניסה להתנסות מצולמת בסרטונים, קבלת פידבק והתנסות חוזרת. מודל שמבוסס על תיאוריה של התנסות מעגלית, שמאפשרת לבן אדם לשפר את המסוגלות שלו באימונים חוזרים עד לתוצאה הרצויה.

"במסגרת התהליך היזמי נפגשנו עם כל מיני חברות טכנולוגיה. בהתחלה עשינו אאוטסורסינג. היו הרבה מאוד חברות ישראליות שהציעו את שירותיהן לצורך הפיתוח. אני זוכרת שנסענו גם לנצרת במסגרת החיפוש. בסופו של דבר החלטנו לעשות אאוטסורסינג בירדן דווקא, שיצא לנו מאוד זול בשביל ה-POC (הוכחת היתכנות) הראשוני. 

"בהמשך התקבלנו לתוכנית של הכוורת. הכוורת זה ההאב החברתי הראשון של קרנות הביטוח הלאומי וג'וינט ישראל. שם הייתה המקפצה הבאה שלנו. הם בעצם עבדו איתנו בשלבים, קיבלנו מענק ופיתחנו את התוכן בהתאמה תרבותית, ויצאנו לדרך. היום אנחנו אחרי מחקר הערכה מלווה שבעצם איפשר לנו לתקף את העובדה שבאמת השוק צריך את זה, נכנסנו לשלבים של מכירות. לאט לאט צומחים וגדלים. יש קשיים בדרך, אבל אנחנו לא מפחדים, עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, אז גם "יזמים לנצח" לא מפחדים מדרך ארוכה".

מה למדת בתהליך הזה?

"אני חושבת שהייתי נאיבית כשחשבתי ש"אני ואתה נשנה את העולם", היום אני אומרת, "אני ואתה נזיז איזושהי מחט שתשפיע על העולם". זה דווקא טוב לא להיות צנועים בראשית הדרך, כי הנאיביות הייתה חלק מהקסם וממנה נולד הפאשן שלי. באתי עם אפס הבנה שדברים יכולים להיכשל בגדול, ורק ככה באמת יכולנו להוציא את המוצר לאור. השקענו הרבה מאוד כסף על פיילוט שנכשל, כך שנאלצנו לקבור רעיון, והיינו צריכות להשקיע כסף נוסף, מהבית, כדי לדייק את המוצר הבא. ובאמת המערכת הבאה שלנו הייתה הרבה יותר טובה. היום אנחנו נמצאות בשלב השלישי של הפיתוח, שהוא בעצם להפוך את הכל למשולב AI, גם כדי לצמצם עלויות וגם כדי לאפשר מענה הרבה יותר מדויק".

היו לך חסמים שנבעו מעצם היותך יזמית חרדית?

"אני חושבת שהקושי העיקרי הוא הבדידות המקצועית. אין הרבה יזמיות חרדיות טכנולוגיות. יש הרבה מתכנתות ונשות פיתוח. אין הרבה יזמיות. אנחנו קבוצה די קטנה. יש לנו קבוצה שנקראת 'נרה', שמאגדת יזמיות חרדיות. יש עוד קבוצה של D-DOS שמאגדת יזמים ויזמיות חרדים. סטארטאפיסטים חרדים הם לא קבוצה מדי גדולה, אבל הם כן קבוצה בועטת ומתקדמת. אני חושבת שהקושי העיקרי אחרי הבדידות, הוא היכולת לגייס משקיעים, כי בסופו של דבר הניסיון והקשרים של יזמים חרדיים נמוכים יותר, בעוד בציבור היזמי הכללי זה חלק מה-DNA שלהם, ואנחנו צריכים הרבה יותר דחיפה ואמון. זכור לטובה מייקל אייזנברג, שמאוד דחף אותנו, אני חושבת שהוא האמין בנו יותר מאשר במוצר, שבשלב ההוא עוד היה מאוד אווירי וראשוני, הוא האמין בנו כאנשים, ונתן את הפוש הראשוני, בלעדיו אני לא חושבת שזה היה יכול לצמוח כל כך. כאישה חרדית הייתי צריכה הרבה מאוד מנטורינג וליווי בתחילת הדרך, והיום אני משתדלת לעזור לאחרות. 

"אציין שהקשיים הם לא רק "מחוץ" אלא גם "מבית". אני חושבת שיש משהו מאתגר במגזר שלנו, ואני לא יודעת אם בחברות אחרות זה קיים, אבל אין לגיטימציה חברתית למיזמים מהסוג הזה לנשים. יש לגיטימציה חברתית לתחושת שליחות, אבל אין לגיטימציה חברתית לזה שאישה עובדת ויוזמת והיא גם יוצאת מסופקת ממשהו שהיא עובדת עליו מאוד קשה. זה נתפס מאוד כביזנס-וומן או כאובר-קריירה, פחות נתפס בעין חיובית. לי זה לא כל כך מפריע, אבל אני יודעת שיש לי חברות יזמיות שזה מאוד מאוד מקשה עליהן.

"היום אני מנהלת את רשת הבוגרות של ארגון "לשמה", שזו תוכנית מנהיגות לנשים חרדיות. אני עוסקת בעיקר בחיבור בין המגזר הציבורי, השלישי, למגזר העסקי, ואנחנו מקדמים הרבה מאוד יוזמות, בעיקר חברתיות. עוד אתגר של יוזמים חרדים זה שלוקח הרבה זמן להניע יוזמה עד לרווחיות מלאה, למשיכת משכורת. בינתיים אני צריכה לתזז בין שני עולמות, כדי גם לעשות לביתי וגם לקדם את היוזמה שלי, ואני חושבת שזה אתגר מורכב, אבל נראה שהוא לאו דווקא חרדי, אלא באופן כללי מאפיין יזמים".

איך מזהים רעיון טוב?

"אני חושבת שרעיון שכואב בבטן, והוא כואב חזק, זה רעיון טוב. וככל שהכאב בבטן יותר חזק, והמענה שברעיון באמת עונה על כאב הבטן, אז יש לזה סיכוי יותר טוב. גם אם אומרים לך "לא" על רעיונות, אבל לך יש איך להגיד למה כן, ולא רק למה לא, ולנמק זאת, יש פה איזשהו סיכוי. יזמים הם אנשים שכשאומרים להם "לא", וסוגרים להם דלת, הם נכנסים מהחלון. אלו בעיניי יזמים ששווה להשקיע בהם וביוזמה שלהם.

"ההצעה שלי ליזמים היא אל תפחדו להעז, אבל באותה מידה, תַקפו את הבעיה שלכם בנתונים, כדי שתהיו בטוחים שכאב הבטן שאתם מרגישים, והפתרון שיש לכם להציע כתרופה, הם המדויקים ביותר. חשוב לצאת למסע הזה עם הבטן, אבל לא לסכן כסף בלי לחשוב עם הראש".

שם היזם: שלומי קקון
שם המיזמים: save-me (מערכת לשמירת אנשי קשר עבור פרסום סטטוסים), leadclient (מערכת לניהול לידים). בעלים של חברת mesergo (שירותי פיתוח אוטומציה ומערכות הפצת מסרים

איפה המסע שלך מתחיל?

"נולדתי במגדל העמק, למדתי ב"מגדל אור" של הרב גרוסמן ובישיבת פורת יוסף. אחר כך הייתי בצבא. לעולם היזמות נכנסתי מהדלת השכירה. בהתחלה מימשתי את הרעיונות היזמיים שלי עבור בעלי עסקים אחרים, לא עבור עצמי.

"התחלתי במחלקת מכירות של חברת סלולר והפכתי, תוך כדי תנועה, להיות מתכנת. לאחר מכן עבדתי במערכת עיתון ידוע במגזר החרדי, שעד אז עימד הכל ידנית, כולל את ספר הטלפונים שהם הוציאו. שם העברתי את כל התהליך למנגנון עימוד אוטומטי. בהמשך נכנסתי לעבוד עם יצרן קלף, שם פיתחתי טכנולוגיה להדפסה על קלף למטרות אמנות. החל מהדפסת איורים על מגילות אסתר (כאשר הטקסט עצמו נכתב ע"י סופר סת"ם), עד הדפסת כתובות, ספרי הפטרות, שיר השירים וטקסטים נוספים שאין חובה הלכתית שסופר סת"ם יכתוב אותם".

איפה למדת פיתוח?

"לא למדתי פיתוח מעולם. ישבתי עם ספרים ואחר כך עם אינטרנט, והכל בלמידה עצמית לחלוטין. אין לי בגרות. לצערי אפילו לא סיימתי את התואר שהתחלתי באוניברסיטה הפתוחה לפני כמה שנים. אין לי השכלה פורמלית בכלל, למדתי הכל מתוך צורך. כשהייתי צריך ללמוד משהו ישבתי ולמדתי אותו".

בשלב הבא פתחת משרד פרסום… ‬‬

"קראו לו "פרסום יהודי" ונתתי שירותי דיגיטל ליהודים בכל העולם. הייתה לנו שיטה לטרגט יהודים, שהתבססה על דאטה. יצרנו רשימה של מעל מאה אלף כתובות אינטרנט וכמה מאות אלפי סרטונים ביוטיוב שניתן לשייך צפייה בהם ליהודים או ישראלים, ודרכם קיבלנו יכולת להגיע עם פרסומות מאוד ממוקדות ליהודים בכל בעולם.‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

"ברוך ה', כשנה לפני הקורונה פתחתי חברה בשם meserGO, שמינפה את כל המוצרים שיצרנו ומכרה טכנולוגיות חדשניות למשרדי הפרסום. זה באמת היה קרש ההצלה שלנו בתקופת הקורונה, כי רוב הלקוחות שלנו הגיעו מענף התיירות ששותק לחלוטין. ביום שהקורונה פרצה סגרנו את הבסטה, משרד הפרסום שלנו חדל מלהתקיים, ובמקומו התמקדנו בשיווק טכנולוגיה ומערכות של דיוור והפצה (בוואטסאפ וכו'), שיצרנו, כאמור, לשימוש פרטי".

ובשנתיים האחרונות אתם, בעצם, מעניקים גם שירותי פיתוח.

"האסטרטגיה שלי אומרת שכ-60% מהיקף העבודה וזמן הפיתוח אנחנו מוכרים החוצה, כדי להתפרנס וכדי לממן את העסק, וכ-40% מזמן העבודה מוקדש ליוזמות מקוריות שלנו. אגב, בחברת הפיתוח שלי כולם עובדים מהבית. גם אני. אין לנו משרד. אני מעסיק 11 מפתחות חרדיות מוכשרות וכולן עובדות מהבית. אני יכול לדבר עם מפתחת בשעה עשר בבוקר כשברקע התינוק בוכה, והיא באמצע הכביסות, וזה בסדר. מה בעצם עשיתי? לקחתי את הכאב הזה של המפתחות החרדיות שלא מצליחות למצוא עבודה קרוב לבית, וכשהן מצליחות למצוא עבודה הן עובדות המון שעות בשכר מאוד נמוך לשוק, ברמה קיצונית. אני מציע להן שכר הוגן ולו"ז גמיש. הן עובדות בשעות שלהן. ובעיניי גם זו יזמות. יזמות בענף התעסוקה".

אחת היוזמות האלה, היא אפליקציית הסטטוסים SavaMe, שמאוד פופולרית במגזר, מה הסיפור שלה?

"זו דוגמה למערכת שהגיעה, למעשה, כדרישה מהשטח ולא מצורך שלנו. זה התחיל מכך שכל עולם הסטטוסים בחברה החרדית מפותח מאוד. ובניגוד לסטורי באינסטגרם, כדי שאדם יוכל לצפות בסטטוס צריך שהוא ומפרסם הסטטוס ישמרו אחד את השני כאנשי קשר בטלפון. האפליקציה הזו מייצרת את המנגנון של שמירה הדדית בצורה אוטומטית, ללא צורך לשמור ידנית אחד אחד בצורה סיזיפית. היא מזהה אנשים שיש איתם תכתובת ולא שמורים במערכת ושומרת אותם. יש לאפליקציה גרסה חינמית שמוגבלת ל-250 אנשי קשר בחודש, וגרסת פרימיום שעולה 100 ₪ לחודש, אם יש צורך ביותר. האפליקציה הזו התפתחה לאפיקים נוספים. למשל להציע קבוצות של אנשי קשר. למשל אם אני מפרסם סטטוס בעולמות הרכב, אני יכול לחפש במערכת קבוצה של אנשים שמתעניינים בעולמות הרכב ורוצים לעקוב אחרי ססטוסים בנושא. בלחיצה אחת אני נשמר אצל כולם וכולם נשמרים אצלי, וככה ניתן להקפיץ את מספר העוקבים במכה. חוץ מהאפליקציה הזו יש לנו גם בוט סטטוסים, שמאפשר לחבר בין חשבון האינסטגרם לוואטסאפ, ואז כל סטורי שאדם מעלה באינסטגרם עולה אוטומטית גם לסטטוס בוואטסאפ, מבלי שהוא יצטרך להעלות אותו מחדש. אבל זה כבר מיזם אחר".

מהם לדעתך האתגרים הכי גדולים של יזמים במגזר החרדי?

"מאוד קשה למצוא יזמים שקמו בבוקר עם רעיון והלכו על כל הקופה, ולא בגלל שאין יזמים טובים במגזר החרדי. השיטה, או אפשר לומר סגנון החיים של החברה החרדית, כמעט ולא מאפשרים יזמות מאפס. כלומר, רוב היזמים הטכנולוגיים שחשבו על איזה רעיון והחליטו "להתאבד עליו" הם חבר'ה רווקים שאין להם עדיין משפחה, בחלק גדול מהמקרים אין להם בעיה של שבתות וחגים, והם יכולים לישון באיזשהו מרתף בניו יורק או בסין למשך כמה חודשים כדי לפתח את מה שהם רוצים. במגזר החרדי זה כמעט ולא קיים, כי רובנו בעלי משפחות. אתה לא יכול לקום בבוקר ופתאום להחליט לעזוב את העבודה ולא להתפרנס שנה שלמה, בגלל שיגעון שיש לך, וזה מה שהופך את היזמות לכל כך מאתגרת".

מה צריך לקחת בחשבון לפני שנכנסים לתהליך יזמי?

"לפני הכל – יזם צריך לדעת איך הוא מממן את עצמו בתקופת היזמות, דבר שמאוד תלוי במצב המשפחתי והיכולת הכלכלית. מי שאין לו גב כלכלי יהיה בבעיה, כי עם יזמות אי אפשר ללכת למכולת.

"לפני כמה שבועות ישבתי עם מישהו שהציג לי מיזם מעניין בתחום השיפוצים. אמרתי לו, הרעיון שלך נחמד, הכל טוב ויפה, אבל אתה צריך מיליון שקל כדי להביא את זה למצב שתוכל לגשת בכלל למשקיעים. איך אתה הולך לממן את העניין? אז הוא אמר קניתי דירה להשקעה במחיר למשתכן, עוד חצי שנה אני יכול למכור אותה ומזה אני אעשה את המיזם. אמרתי, אתה רוצה עצה ממני? לך תעבוד כשכיר, שים כסף בצד עד שיהיה לך 100,000 שקל חיסכון, ורק אז תתחיל לעבוד על המיזם. אל תמכור בית. זה לא שיש לך עשר דירות ואם תסכן אחת מתוכן לא קרה כלום. זה העתיד שלך ושל הילדים שלך. 

"רובנו בעלי משפחות, לרובנו אין אבא עשיר, ויזמות זה עולם של חוסר ודאות. לכן תכנון פיננסי הוא מאוד קריטי".

אלו עצות היית נותן ליזם צעיר?

"בראש ובראשונה להיכנס לאקסלטור, זו חממה שמאפשרת ליזמים לקבל ליווי מקצועי. החסרון: מתוך 500 יזמים יתקבלו רק 30. אבל אחרי שנכנסת, יהיה לך הרבה יותר קל ותעשה פחות טעויות.

"דבר שני, להתייעץ. אחת הבעיות ביזמים זה שלפעמים אנחנו מתאהבים ברעיון ומתאהבים ביזמות, ולא מקשיבים למציאות. ואז אתה מוצא את עצמך משקיע במיזם שהוא בעיניך הכי נפלא בעולם, אבל אין לו לקוחות. חייבים לקבל תיקוף מהשטח לגבי הצורך האמיתי במיזם.

 "דבר שלישי, למצוא פרטנרים. לעשות יזמות לבד מאוד קשה, גם מנטלית וגם טכנית. מה לעשות, אנחנו לא מבינים בהכל, ואנחנו צריכים איזשהו איזון עם אנשים. למצוא שותף לשיגעון, פרטנר שיהיה נכון לאותו מיזם. זה קשה, כי לא מספיק לקחת אדם טוב שמאמין במוצר. צריך שותף שמצד אחד יהיה דומה לך בגישה, שלא יהיו ביניכם הבדלי גישות משמעותיים שיפרקו את העסק, ומצד שני ישלים אותך ויאזן אותך. שהוא יביא לשולחן דברים שאתה לא יכול להביא".

צילום שער: Shutterstock