להסכים לספר סיפור חדש

כשאנחנו דבקים בתוויות שיצרנו כמו מפגין פרוגרסיבי בעד חמאס, אנחנו מסתירים מעצמנו את המציאות ומפספסים את הסיפור המורכב שהיא מספרת

אולי יעניין אותך גם

זה קרה בבוקר חורפי אחד, בכניסה לסמינר הליטאי החשוב בירושלים שבו למדתי. היינו חבורה של כמה תלמידות, ממהרות להספיק להגיע בזמן, כשמורה עצרה אחת מאיתנו. היא הצביעה בחומרה על מגפיה שלא תאמו את כללי התקנון ושלחה אותה הביתה להחליף, מלווה אותה במשפט האל־מותי "לא ככה נראית בת בית יעקב". הנערה הסוררת פנתה לביתה בבושת פנים ואנחנו התקדמנו לכיתה. רק אחר כך גילינו שאת אותן מגפיים בדיוק נועלות עוד מספר לא מבוטל של תלמידות בסמינר.

אני זוכרת שהסברנו אז לעצמנו את האכיפה הבררנית של אותה מורה, בעזרת ההסבר הישן והטוב, שבכל חברת תלמידות יש "שעירה לעזאזל". כזו שמעשיה לא בהכרח מרדניים יותר משל אחרות, אבל משהו באישיות שלה מזמין הערות. או בשפה בוטה יותר של נערות בנות-עשרה: "יש לה פרצוף של אחת שמעירים לה". 

התחושה הזו, שאדם זוכה ליחס לא בשל מעשיו או בחירותיו, אלא בשל "תווית" שהוצמדה לו שלא בצדק, היא מהתחושות הכי קשות ושוברות האמון שיכול אדם לחוות.  

לאחרונה נזכרתי בסיפור המגפיים בכניסה לסמינר. הזיכרון עלה בי סביב דיון באחת הסוגיות שהכי מטרידות את המרחב הישראלי בעת הקשה הזאת – סוגיית ההסברה. החל ממוצאי שבת שמחת תורה המדממת, הפך כל ישראלי מצוי למסבירן מטעם עצמו. המדינה כולה הוצפה בתשובות, נימוקים ונתונים, שמטרתם לחשוף את העולם שבחוץ לסיפור האמיתי ולגרום לו להכיר בגודל הזוועה. 

די מהר גברה התחושה שמאמצי ההסברה לא בדיוק מצליחים להשיג את המטרה, ושהנסיונות לשכנע את העולם בצדקת היציאה למלחמה לא מספקים. 

שנאת עשו ליעקב הפכה גדולה מכל טיעון, כשתופעת הדה-לגיטימציה למדינת ישראל לא רק שאינה פוחתת בצל האסון, אלא אף עולה ומתגברת. תחושות האמפתיה וההזדהות, שבעינינו מוכרחות היו להיות מופנות כלפי קורבנות הטבח והחטופים, הופנו באורח פלא לצד האויב. ילדים מעזה נכנסו עמוק ללב אומות העולם, משאירים את ילדי בארי וניר עוז מחוצה לו. הדיון הבינלאומי שש לעסוק בלגיטימיות של המלחמה ולא בזוועה שקדמה לה.

האוניברסיטאות בארצות הברית התגלו כמעוזן המרכזי של הטענות המופרכות. דווקא במקדש הידע, הנתונים וההוכחות, התגלתה אטימות ועצימת עיניים לאמת. 

נדמה היה שפוליטיקת הזהויות, השוטפת אזורים אלה בשנים האחרונות, היא שעמדה כמכשול בפני מאמצי ההסברה. לאחר שנים של סימון "מדכא וקורבן" במזרח התיכון, כנראה היה קשה עד בלתי אפשרי להפוך את המשוואה על פיה. ומתוך דבקות בניסוח הישן, איש לא נתן לעובדות לבלבל אותו.  

פוליטיקת הזהויות היא כנראה לא רק נחלתם של פרוגרסיבים בארצות הברית. הנטייה לסמן, לקטלג ולחלק את החברה בה אנו חיים היא נחלת כולנו. החלוקה יכולה להיות חיצונית או פנימית, סטריאוטיפית או עמוקה, תוצאה של דעה קדומה או היכרות. אך בכל מקרה, בסופה, החברה שלנו מחולקת ומסומנת היטב.   

כמה קשה לנתק את הזולת מהתווית שאנו רואים בעיני רוחנו על מצחו, ולהצליח לראות את האדם שבו. ללא חלוקה לשבטים, קבוצות ורקעים. 

ואולי, כך מלמדים אותנו מאמצי ההסברה הכושלים, הכי קשה זה לקלף תווית קיימת. להסכים לפתוח את המוסכמות הישנות והדעות הקדומות, ולהצליח להיפתח לרעיון חדש, אפילו הפוך מזה שהורגלנו בו. 

כאנשי חינוך וכהורים אנו נוטים לראות בעוללים שלנו את המבוגרים שהם עתידים להיות, ומתקשים לא פעם להביט בהם כעולם חדש. כזה שבחירותיו, דרכו ואופיו עוד לפניו.

עידן האי־אמת, שבא לעולם בעקבות אותה פוליטיקת זהויות, כאן כדי להזכיר לנו שיש בכוחן של תפיסות שאימצנו חזק מדי ורעיונות שקנו אצלנו מקום של כבוד, לטשטש לנו את תמונת המציאות.

כדי לאהוב בלי תנאי ולהצליח להאמין בילדים שלנו, וגם בעצמנו, אנחנו מוכרחים לפעמים לשכוח את הסיפור הישן, ולתת צ'אנס לזה החדש להיכתב.

איור: Shutterstock

אולי יעניין אותך גם

מהי חרדיות (מאמרי יסוד, חלק א')

ההתבדלות היא מאפיין חרדי בולט, עד שיש כאלו שרואים בה ערך מהותי בתפיסה החרדית. אלא שההתבדלות איננה אלא אמצעי לערך האמיתי והמוחלט של החרדיוּת - שמירת ההלכה. להתבדלות יש תפקיד חשוב, אבל היא איננה עיקרון על. עלינו לחנך את ילדינו בראש ובראשונה למחויבות והתמסרות מלאות לשמירת התורה והמצוות, וזאת מתוך עיסוק בשורשי המחויבות שלנו לתורה

החרדים ומדינת ישראל (מאמרי יסוד, חלק ב')

למרות המאבק ההיסטורי בין החרדיוּת לבין הציונות, היחס אל המדינה היום חייב להתאים למציאות העדכנית. לא ניתן להתכחש לעובדה שהציבור החרדי נהנה ממוסדות המדינה ומשתתף בניהולה. אין צורך לאמץ תפיסת 'אתחלתא דגאולה' כדי להפנים את החובה לנהוג כשותפים הגונים בביתו המשותף של העם היהודי

הרב יהושוע פפר

רגע של עיון

מה תעשה מדינה ותנצח?

כפי ששאלת הפרנסה תלויה במידת ההשתדלות, כך גם ההצלחה בחזית המלחמה. הגמרא מלמדת אותנו שפעולה בדרכי הטבע היא תנאי יסודי להצלחה בכל המישורים

אהוד בן יהודה

זרם התודעה

אמונה וביטחון

מחשבות על טוב שיבוא ורע שנוכח, על מידת הביטחון השגויה וזו הנכונה, ועל שיחה על כוס קפה עם החזון איש

מעיין דוד

במחשבה שנייה

איך קרה שהרווארד נרדמה בשמירה

כריסטופר רופו, הפעיל השמרני שהוביל להתפטרותה של נשיאת אוניברסיטת הרווארד, גלוי תמיד באשר לאסטרטגיה שלו. מדוע יריביו האידיאולוגים נתפסים תמיד בלתי מוכנים?

עינת ישפה

פסיכולוגיה

אני להתנדבות וההתנדבות לי

שלל אפשרויות ההתנדבות שמקיפות אותנו מראשית המלחמה הן הזדמנות לסייע לאחרים אך לא פחות מכך גם להיטיב עם עצמנו

כניסת מנויים

כניסת מנויים