צמד המילים 'חינוך ביתי' היה פעם מוכר ליודעי ח"ן (או חנ"ב) בלבד, אבל הימים הללו חלפו-עברו. כמו שהקורונה לימדה את כולנו מה זה זום ומהי בדיקה סרולוגית, גם בתחום החינוך אפילו הטיפוסים הממוסדים ביותר שבינינו, שמעולם לא חלמו להשאיר את הילדים בבית בלי סיבה טובה, גילו עולם חדש. חינוך ביתי, זרם חינוכי שבימי שגרה כולל מאות משפחות בישראל, ביניהן משפחות דתיות וחרדיות, נכפה פחות או יותר על כולנו בימים בהם המורה אולי התיימרה ללמד קריאה דרך הטלפון, אבל בפועל אנחנו היינו המורים.
שיבושי מערכת החינוך בתקופה האחרונה, גרמו ללא מעט הורים לשקול ברצינות את האפשרות לעבור לחינוך ביתי רשמי ולו לתקופה קצובה. עבור הורים רבים יותר, האופציה לא הייתה ריאלית – אבל העניין נותר. מסתבר, למרבה הפלא, שאפשר ללמד את הילדים בבית. כן, גם אם עובדים תוך כדי. איך זה יכול להיות?
יצאנו לשוחח עם ארבע אימהות מנוסות בחינוך ביתי. שתיים מהן בחרו במסלול הזה בעקבות הקורונה – ושתיים אחרות, מסיבות שונות לחלוטין. אתם מוזמנים להכיר אותן – ואולי גם ללמוד משהו מהחוויה שלהן.
ואיתנו במסע הביתי:
- אביבה ורנר מיבניאל, אימא לאחד עשר ילדים שהתחנכו תקופות ארוכות בבית, כעת שניים בחינוך ביתי.
- לאה בארז מבית מאיר, אימא לארבעה, מתוכם ילדה בת שמונה בחינוך ביתי.
- אביטל פילצר מירושלים, אימא לשלושה, כולם בחינוך ביתי.
- דבורי…
