עמק הסוביניון

• "היי, רובי, אני צריך יין טוב לארוחת ערב?" עינית קטנה סורקת את הפרצוף שלי וקול מתכתי נשמע:
• "ערב טוב אבי, מה אתה מתכונן לאכול?"
• "זרקתי משהו, פסטה עם רוטב עגבניות פיקנטי. ורגע, מה כתוב על זה, אה, זיתי קלמטה".
• בהתבסס על רמת החריפות והחומציות, אני בוחר לך את הקיאנטי, סנג'ובזה טוסקני 2019 הטאנינים הרכים והפירותיות העסיסית שלו יעמדו מול החריפות מבלי להיבלע. מגיש לך ב-16 מעלות, הטמפרטורה האידיאלית לאיזון מושלם".
• "רובי, זה יין מצויין, אבל בבקשה, תן לי משהו גדול יותר, אולי שאטו לה קרוק 2020?"
• "מצטער, אבל גישה ליין שנבחר דורשת הרשאת פרימיום. האם תרצה יין דומה שזמין להרשאתך או שאשלח בקשת אישור?"

טוב, אין לי צורך להסתבך עם החבר שבסך הכל הזמין אותי בטוב ליבו. אני מתפשר על היין שהוצע לי על ידי הסומלייה הרובוטי. זרוע בעלת שבעה צירים שולפת את הבקבוק המדובר מהמקום המדויק מבין מאות הבקבוקים שבתוככי אקווריום הזכוכית המרשים ובו אוסף היינות הנשמרים, מוכנים ומוצאים ללא מגע יד אדם, בטמפרטורה מותאמת לכל קטגוריה. הרובוט מושיט את הבקבוק מבעד לחלונית שנפתחת, מניח אותו על משטח מיוחד ופותח אותו במקצועיות. 

אם נדמה לכם שמדובר בתיאור דמיוני, אז לא, זוהי המציאות שהולכת ומתפשטת בעולם היין. כלומר, אין לי עדיין חבר שרוכש רובוט שמתחיל ב-180,000 דולר…