שמחה וששון וליקר

העובדה שהוא יכול להיות עמוס אלכוהול או ממש על גבול השתייה קלה ובלבד שיהיה בו סוכר, הפכה אותו לאתם יודעים, 'היא יותר מתחברת לזה'. מזכיר גם את ליקר השוקולד או הקפה של הדודה ממשלוחי המנות שבהם היית טועם אלכוהול רפואי שנשפך לתוכו קקאו. 

בפועל, הכנת ליקר איכותי יכולה לדרוש מיומנות גבוהה והרבה דיוק, וכן, יש ליקרים עם מסורת עשירה של מאות שנים ומתכונים מורכבים בהחלט כמו ליקר הבנדיקטין הצרפתי שהיה עולה על שולחן אדמו"רי חב"ד במשך כמה דורות.

מה שיפה בליקרים, שלפעמים, כשלעצמם, הם סבירים. משהו נחמד. מגישים בקידוש אז נשתה או נשתעל. אבל בעצם הם יכולים להיות בסיס בלתי נדלה לקוקטיילים רבים ושימושים שונים, בעולם הקונדיטוריה למשל. 

בדרך לתערוכת יין גדולה, עצרנו באחד ממרתפי הליקרים הגדולים בארץ של יבואן שמתעסק עם עולם של יין, והפלתי על הצלם משימה לבחור את הדבר הכי פחות מושך או הכי הרבה משוגע שקופץ לו מול העיניים. 

הוא הסתכל והסתכל ובחר שניים. בקבוק צהוב אדום של מזקקת ורמולן, שטחנת רוח ודגל הולנד מתנוססים עליו, עם הכיתוב 'אדבוקט' (Advocaat). אין לו מושג שזה ליקר ביצים. השני, ליקר שוקולד לבן של ביצ'רין, מותג הליקרים האיטלקי של מזקקה בטורינו (חשב בטעות שזה הפינהקולדה שלהם שהוא מכיר).

"קח עוד אחד", הצעתי. הוא הלך על בטוח ובחר במשקה שקוף עם חמוציות בפנים שלא סתם זכה בפרס גם על עיצוב הבקבוק. קוראים לו משום מה גם ליקר, אבל הוא כבר שייך למשפחה אחרת. זה בר-האג, שהוא בעצם 'אינפיוז'ן', שזו טכניקה מרתקת שבה משרים פירות ודברים שונים באלכוהול ומוציאים מהם כל מיני ארומות, צבעים וטעמים.

בעולם כבר יש ברים רבים שמייצרים לעצמם אינפיוז'ן משלהם. בר האג, היו מהראשונים שהבינו את הכוח המסחרי של זה. ליקר החמוציות שלהם הוא פשוט השרייה של וודקת חיטה פרימיום (חמישה זיקוקים) עם חמוציות עסיסיות. בלי סוכר ובלי טיפה של משהו אחר, והתוצאה הרבה יותר משובחת מערבובי וודקה למיניהם. בטעם שלי, זה יהיה טעים יותר כחלק מקוקטייל.  

שוט מהליקר שוקולד לבן. הטעם שלו עם המתיקות העדינה והקרמיות המיוחדת לא רע בכלל, וחבל שהוא קרוי על שם הדבר המיותר שנקרא שוקולד לבן. הוא זורם עם כל משקה, תחברו אותו למה שאתם רוצים.

האינטואיציה לקחה את זה לאספרסו, במקום חלב. התוצאה הייתה מעולה. הקפה הפך למעין מוקה לבנה אלכוהולית, והוא היה טעים גם מאוחר יותר כשהתקרר. לאוהבי ליקר קפה או שוקולד, יש סיכוי שזה משדרג את הרעיון. השתמשנו בכוס מרטיני עם כתר של סוכר חום.

ברגע שהקפה התבזבז על הליקר הזה, הבנתי שיש לנו בעיה עם האדבוקט. אחד הקוקטיילים הידועים שעושים ממנו הוא ה'בומברדינו', משקה סקי אירופאי ידוע שמשלב קפה וויסקי וליקר ביצים. אבל בכל מקרה, יש טעימים מהשילוב הזה.

אם אתם עדיין בשלב שהרעיון של ליקר ביצים מרגיש לכם כמו לשתות מיונז או גלידה ביתית גרועה, תשכחו מזה.

נכון שהצבע החלמוני הצהוב עלול להרתיע, אבל הוא קרמי עשיר, עם מתיקות מעודנת, מזכיר במשהו מילקשייק עם רום. למרות זאת הוא לא מרגיש כבד או דביק. 

על השם 'אדבוקט' ישנן אגדות הולנדיות רבות. סיפור אחד אומר שבני הולנד שחזרו מברזיל ביקשו לחקות משקה של הילידים שעשוי מאבוקדו והתחליף לזה היה חלמונים. סיפור אחר מסביר שהאדבוקטים (עורכי הדין) היו עושים להם מין 'גוגל מוגל' אלכוהולי לצחצוח גרונות הפרקליטים. אם הם אומרים…

בקוקטיילים רבים מערבבים אותו עם משקה פירותי, מה שאומר שמנת בר-האג הייתה המתאימה ביותר לשילוב עם האדבוקט ביחד עם מיץ תפוזים. את כל זה ערבבנו לתוך כוס גבוהה וצרה (קולינס) והתוצאה הייתה בדיוק ההוכחה שהשלם גדול מסך חלקיו. זה פשוט היה טעים להפליא.

אם זה הופך לקוקטייל רשמי, בטח היו קוראים לו אַלְבַּה אִינְוֶורְנַאלֶה, כלומר 'זריחה חורפית' באיטלקית וכאלה. הצבע והמרקם של הליקר הזה, מביאים אותו להיות כזה שבו ברמנים רבים עושים משחקי צבע ושכבות. וכן, יש מחיר לחומרי הגלם, יש לו תוקף של כמה חודשים מרגע הפתיחה.

אז אם אתם רואים ליקר מוזר בצבעי ירוק רעל שעשוי מעשרות רכיבים ובהם קליפת אבטיח וחמאה מזוקקת, חכו, יש סיכוי שזה דבר מעניין. כי הליקרים הם עולם מרתק ומלא צבע וטעם שבדרך כלל נדחק לשוליים בעולם האלכוהול, אבל מציע הנאה מעניינת ואפשרויות שימוש רבות מאוד ואפילו מתוחכמות להפליא. 

אפטר טסט-

ישראלי, קללל

נתחיל ביין מפירות שהשתבחה בהן ארץ ישראל. היינן יהודה כמיסה שמוכר בהשקעה הרבה שלו בכרמים, שוב עשה בציר מצוין ל'אטא' KAL 2023 של יקב כמיסה, בלנד של קברנה ומרלו 50-50 הגדלים בשיטה מיוחדת שבה משיגים רמת סוכר נמוכה וממילא אלכוהול נמוך. למרות שהיין אכן קל, זה לא פוגע כלל בטעם ובגוף של היין והוא מתאים מאוד לאלו שרוצים לשתות בפורים עם פחות גובה אלכוהול וכמובן גם לפסח שעוד מעט בפתח.  

איטלקי כבד ונכבד

יקב טרה די סטה, מראשוני היקבים הכשרים למהדרין באיטליה, מביאים את הקיאנטי קלאסיקו 2021 ברמה הנגישה לכל אחד שרוצה לטעום קצת מטוסקנה האחרת. אם בקיאנטי הרגיל ישנן דרישות של 70% סנג'ובזה, הרי שבאזורי הקלאסיקו, המצויים בין פירנצה לסיינה, יש דרישה של לפחות 80% וכך גם בזמן החבית ותנאים נוספים. את הקלאסיקו שעובר את תנאי הסף, נוהגים לציין גם במדבקה שעליה מוטבע תרנגול שחור. ההבדלים הם לא עניין של טוב ופחות טוב אלא של סגנון, הקלאסיקו הוא פירותי ומלא יותר מהקיאנטי הרגיל והוא ישתלב גם עם אוכל כבד.

קלילות צרפתית

יקב שאטו סנט מרגריט, מפרובנס בירת הרוזה, שוכן בכפר מרהיב מול חופי הים התיכון, הוא אחד מהיקבים הבודדים בפרובנס עם דירוג של 'קרו קלאסה' ועושה ייצור של חביות מוגבלות ששווה לתפוס כמה בקבוקים מהן. 

אם אתם רוצים לחוות יין קל אבל ממש איכותי מהעולם, אז 'פנטסטיק רוזה קרו קלאסה' של שאטו סנט מרגריט מחליק סוף סוף עם ה'גשם' לראשונה לתוככי ארצנו הקטנה. זה רוזה משובח מ-50% גראנש, 40% סינסו ו-10% ורמנטינו, שנעשה בשיטת הדימום (מתחילים כמו בייצור יין אדום, ואחרי זמן קצר מתחילים 'לדמם' חלק מהנוזל הורדרד שיהפוך לרוזה), מה שמביא למרירות אפסית וטאנין נמוך.    

הטעם משלב ארומה מעודנת וחמיצות טובה ונותן המון כבוד לרוזה הפרובנסי המקורי. חפשו אותו.

צילומים: מנחם קאליש