צמד המילים 'חינוך ביתי' היה פעם מוכר ליודעי ח"ן (או חנ"ב) בלבד, אבל הימים הללו חלפו-עברו. כמו שהקורונה לימדה את כולנו מה זה זום ומהי בדיקה סרולוגית, גם בתחום החינוך אפילו הטיפוסים הממוסדים ביותר שבינינו, שמעולם לא חלמו להשאיר את הילדים בבית בלי סיבה טובה, גילו עולם חדש. חינוך ביתי, זרם חינוכי שבימי שגרה כולל מאות משפחות בישראל, ביניהן משפחות דתיות וחרדיות, נכפה פחות או יותר על כולנו בימים בהם המורה אולי התיימרה ללמד קריאה דרך הטלפון, אבל בפועל אנחנו היינו המורים.
שיבושי מערכת החינוך בתקופה האחרונה, גרמו ללא מעט הורים לשקול ברצינות את האפשרות לעבור לחינוך ביתי רשמי ולו לתקופה קצובה. עבור הורים רבים יותר, האופציה לא הייתה ריאלית – אבל העניין נותר. מסתבר, למרבה הפלא, שאפשר ללמד את הילדים בבית. כן, גם אם עובדים תוך כדי. איך זה יכול להיות?
כדי להמשיך לקרוא נא אשרו לנו דיוור
יצאנו לשוחח עם ארבע אימהות מנוסות בחינוך ביתי. שתיים מהן בחרו במסלול הזה בעקבות הקורונה – ושתיים אחרות, מסיבות שונות לחלוטין. אתם מוזמנים להכיר אותן – ואולי גם ללמוד משהו מהחוויה שלהן.
ואיתנו במסע הביתי:
- אביבה ורנר מיבניאל, אימא לאחד עשר ילדים שהתחנכו תקופות ארוכות בבית, כעת שניים בחינוך ביתי.
- לאה בארז מבית מאיר, אימא לארבעה, מתוכם ילדה בת שמונה בחינוך ביתי.
- אביטל פילצר מירושלים, אימא לשלושה, כולם בחינוך ביתי.
- דבורי פשדנובק, דרום אפריקה, אימא לארבעה, כולם בחינוך ביתי
מכניסים את בית הספר הביתה
מתי וכיצד הגיע הרגע בו נפלה ההחלטה: עוברים לחינוך ביתי?
"הבכורה שלי למדה בכיתה א' והרגשתי שהלחץ הלימודי והחברתי לא טובים לה", מספרת לאה בארז. "בעקבות הקורונה היא שהתה הרבה בבית, למדה איתי ונהנתה מהמרחב המשוחרר, ואני גיליתי כי זו יכולה להיות אופציה נהדרת עבורה. כששנת הלימודים עמדה להיפתח ובתי הספר חזרו למתכונת הרגילה הבנתי שלא יהיה לה טוב לחזור והחלטנו להישאר באופן רשמי בחינוך ביתי. ההחלטה הייתה קשה מאד, ובמשך כמה לילות לא הצלחתי לישון מרוב מתח. מי אומר שזה יהיה לה טוב? אולי אני עושה לה עוול? בראשון לספטמבר עוד התלבטתי לרגע אם לשלוח אותה, אבל זהו, היא נשארה בבית, ומאותו רגע חשנו שחרור גדול ושמחה על עצם ההחלטה. כעת בת השמונה לומדת איתי בבית, ואיתנו גם התינוקת בת השנה. את הבן שלי שזקוק לגן 'סולם' אני ממשיכה לשלוח כי ראיתי שטוב יותר יהיה לו בגן, ובת השלוש מדי פעם מבקרת בגן שלה, כשהיא רוצה, ונהנית שם מאד".
מסתבר שהקורונה נתנה דחיפה חזקה להרבה נשים שחלמו על חינוך ביתי, וגם אביטל פילצר החליטה על חינוך ביתי בסגר הראשון: "כבר קודם הרגשתי שאיני נמצאת מספיק עם ילדיי, וגם לא הייתי כל כך מרוצה מהמסגרות הלימודיות. היה לי חלום למצוא לבן שלי מסגרת אחרת עם פחות ילדים וגישה יותר מאפשרת, אבל זה היה נראה חלום בלתי קיים. אי אפשר לדרוש מגננת שיש לה 35 ילדים בגן לתת להם מרחב ושחרור ופיתוח אישי. זה פשוט לא הוגן ולא הגיוני לדרוש זאת במסגרות המוכרות שלנו. ואז החל הסגר וכולנו היינו בבית. הבן שלי היה אז בגן טרום חובה והריכוז הקצר בזום מהגננת לא נתן לו מאומה. הבנו שהחופש הולך להיות ארוך והחלטנו לעשות לילדים גן רשמי. הקדשנו חדר בבית לגן, קבענו סדר יום גמיש אבל מאורגן, והתחלנו. ראינו שהילדים פורחים ומצליחים מאד, ופשוט המשכנו עד היום כששלושת הילדים איתי בבית".
אביבה ורנר, לעומתן, עושה חינוך ביתי כבר יותר מעשרים שנה. לפני שעשתה זאת, מעולם לא שיערה שחינוך ביתי מתאים לה: "אני זוכרת שקראתי על כך בעיתון ואמרתי לעצמי: זה נשמע מעניין מאד, אבל אין סיכוי שאעשה בעצמי חינוך ביתי. אין לי סבלנות להיות עם הילדים כל היום בבית… היום אנשים אומרים לי: איזו סבלנות יש לך! ואני יודעת שזה לא הגיע לבד. עבדתי על עצמי תוך כדי הפעילות עם הילדים, כי זה היה קריטי לי. ולמעשה, חושבת שכל אימא שרוצה ליהנות מהמשפחה והילדים, צריכה לעבוד על עצמה ולהתפתח בתחום, וזו ברכה אמיתית לכולנו.
"בכל אופן, ההחלטה על חינוך ביתי הגיעה אצלנו מאילוץ: עברנו דירה לארצות הברית לשליחות. בעלי התמנה כרב בקהילה וילדיי השתלבו במוסדות. אנו דוברים אנגלית כשפת אם וקיווינו שהמעבר יעבור בקלות. אולם הבן הבכור שלי שהיה אז בן שבע התקשה מאד להשתלב בכיתה החדשה. הוא לא הסתדר עם הקריאה והכתיבה באנגלית, נלחץ מהקצב המהיר ולא היה לו פנאי להשתלב בחברה. מיום ליום הוא נעשה מתוסכל וכעוס, וראיתי שהוא סובל מאד. ניסיתי לדבר עם הצוות ולעזור לו ולא ידענו כיצד. בשלב מסוים החלטתי שאנו חייבים לעשות מעשה, והחלטתי שאת לימודי החול הוא ילמד בבית. הוא הלך בבוקר לחצי יום וחזר הביתה לחצי יום לימודים. בבית ישבתי איתו קצת על לימודי מתמטיקה, דקדוק, היסטוריה ומדעים, חוץ מקריאה באנגלית. הוא התנגד מאד ללמוד אנגלית ואני שחררתי ונתתי לו להירגע מעט מהקושי. יצאנו יחד לטיולים שוחחנו הרבה והוא עזר לי בבית. לאחר שבועיים כאלו שמנו לב שהוא נהיה רגוע מאד ושמח, ואפילו מעצמו התחיל לשאול אותי על אותיות באנגלית ואיך הוגים אותן. המשכנו כך ארבעה חודשים ובמהלכם הילד פשוט פרח. לא ידעתי מה זה חינוך ביתי ומה אני עושה בכלל, אבל אחרי שבעה שבועות הילד קרא וכתב באנגלית.
"כשראינו שהוא כבר בטוח בעצמו ושולט היטב בשפה, הפסקנו את הלימוד בבית והוא חזר ליום שלם. הוא השתלב היטב בחברה והצליח בלימודים, לכאורה הכל היה מצוין. אלא שאנחנו, אחרי שהכרנו את הילד שלנו בבית, ראינו פתאום הרבה שינויים קטנים של לחץ שלא השפיעו עליו טוב. שמעתי מאימהות נוספות שגם הילדים שלהם לחוצים ו"ככה זה בגיל הזה, אין מה לעשות". אבל לנו היה נראה שיש מה לעשות. העיניים שלי נפקחו כאשר הבנתי שבית הספר מהווה מקור לחץ ראשון לילדים. חשבתי איך הילדים שלי ייראו ויתפתחו אם כולם יהיו בבית, ונהיה לי חשק גדול לעבור לחינוך ביתי".
"חששתי מאד", היא אומרת בכנות, "מה יגידו עלינו ואיך נהיה פתאום שונים מכולם. אבל הרבנית, אשתו של ראש הכולל של בעלי, עודדה אותי מאד ואמרה לי: מה אכפת לך מה אנשים חושבים. תעשי מה שטוב לך ולמשפחה שלך!" היו לנו אז חמישה ילדים בגילאי 8 ומטה, ואת כולם השארתי בבית. ומאז, הילדים רק פורחים ומאושרים ומצליחים מאד. במשך עשר שנים עשיתי בארה"ב חינוך ביתי לילדים, ואז חזרנו ארצה והכנסתי אותם למסגרות בחזרה. רצינו שהם ידעו היטב את השפה העברית וישתלבו בחברה. אבל לאחר שנה וחצי הרגשתי שחסר לנו משהו חשוב, והחזרתי את ארבעת הילדים מגיל 12 ומטה לחינוך ביתי. הגדולים יותר כבר נכנסו לישיבה ולסמינר ולכיתה ז', והשתלבו במסגרות יותר בקלות. כל ילד היה בחינוך ביתי עד לשלב בו הרגשתי שהוא כבר יכול ורוצה להיכנס למסגרת הכללית. כעת איתי בבית שני הבנים: בן 14 ובן 12, ושני הקטנים, בני 5 ו-9, ילדים עם תסמונת דאון שרשמית הם במסגרת אבל בגלל הקורונה והבידודים הם שוהים הרבה בבית, וזה נפלא לכולנו".
את דבורי פשדנובק, אימא לארבעה, תפסנו בשיחת חוץ מדרום אפריקה. לפני שנתיים וחצי יצאה דבורי עם בני משפחתה למסע מסביב לעולם. במשך המסע ילדיה לומדים בחינוך ביתי, והיא משתפת אותנו מניסיונה:
"כשהיינו בארץ הערכתי את החינוך הביתי אבל לא יכולתי לעשות זאת. הילדים היו מאושרים במסגרות, ואני עבדתי קשה, אבל תמיד הפריע לי שהילדים חוזרים בארבע הביתה. לא יכולתי לשאת את העובדה שמישהו אחר מגדל את הילדים שלי ורואה אותם יותר ממני. זו הייתה הסיבה העיקרית שיצאנו למסע, רציתי לשהות עם הילדים שלי 24/7 וללמד אותם בחינוך ביתי. התחלתי לקרוא ולחקור את הנושא, והבנתי שדווקא בתנאי הטיול שלנו נוכל לעשות חינוך ביתי בתנאים אידיאליים. אנו ממילא נמצאים כל היום יחד, וגם בעלי איתי, כך שלא כל העול ייפול עלי".
בני הזוג פשדנובק יצאו לדרך עם רעיונות גדולים והרבה תכנונים: "חישבנו מי ילמד עם מי, מה ילמדו ומתי, ספרי לימוד וחוברות והרבה לחץ להוכיח לעצמנו שזה אפשרי. כי אחרי הכל קינן בי פחד מה אם יהיה אם לא נצליח והילדים יגדלו בורים ועמי ארצות. בחודשיים הראשונים עבדנו קשה מאד ובלחץ כדי לחנך וללמד את הילדים. הילדים לא אהבו את הלימוד הלחוץ הזה, והבן שלי בכלל לא הסכים לשתף פעולה בלימוד הקריאה".
"למרבה המזל", מחייכת דבורי, "באיזשהו שלב נחשפנו למושג אנסקולינג: אין תוכנית לימודים קבועה, ולא יושבים ומלמדים את הילדים אלא מאפשרים להם לחקור לבד וללמוד לפי רצונם. הבנתי שבאורח החיים שלנו הכי טוב זה לתת לילדים לחקור ולגלות את העולם בעצמם. טיפשי לשבת ולהכריח אותם ללמוד גיאוגרפיה, טבע, חשבון או אנגלית כשהם יכולים ללמוד הכל מתוך המציאות המרתקת סביבם. שחררתי את נושא הלימוד וזרמתי עם הילדים לפי הרצון שלהם לחקור ולהבין".
אין פה צלצולים
בוקר טוב. הציפורים אולי מצייצות ואולי לא, אבל הילדים בהחלט כבר ערים ופעילים. איך מתחיל 'יום הלימודים' במסגרת החינוך הביתי? לכל משפחה, מסתבר, יש גישה משלה.
"הייתי רוצה להקפיד יותר על סדר יום", משתפת אותנו לאה, "אבל בינתיים יש לנו סדר גמיש ונעים של התארגנות, תפילה, משחק עם התינוקת, למידה מהספרים או שאני יושבת עם הבת שלי, ואחר כך בכל יום יש עיסוק אחר לפי מה שהבת שלי בוחרת: פעם היא קוראת בספרים, ופעם כותבת מכתבים, פעם מכינה יצירות אמנות מחומרי יצירה, ופעם יוצאת לגן של אחותי ונהנית לתפקד שם כסייעת. חשוב לי שלבת שלי תהיה חברה, ולכן רשמתי אותה לכמה חוגים אחר הצהרים, והיא גם שומרת על קשר עם החברות מבית הספר. לעתים אנו נוסעים למפגשים של משפחות בחינוך ביתי בבית שמש, ולפעמים יוצאים לגינה, לביקור אצל בני משפחה או אפילו לסיור בגן חיות. בעלי עובד מהבית וזו מתנה עבורי, כי כך אני יכולה לצאת בשעת הצורך והוא שומר על הבנות".
אביטל פילצר מספרת כי עזבה את עבודתה לצורך השהיה עם ילדיה: "כשהתחלנו את החינוך ביתי שנינו היינו בבית עם הילדים. בהמשך חזרתי לעבודה ובעלי היה בחל"ת, כך שהוא שמר עליהם, ובשנה האחרונה החלטנו על שינוי ואני התפטרתי מהעבודה כדי להיות עם הילדים. אהבתי את עבודתי אבל אוהבת יותר להיות עם ילדיי ולקחת חלק משמעותי בגידול שלהם. הגשנו בקשה רשמית לחינוך ביתי, ויצאנו לדרך.
"צירוף הגילאים אצלנו קצת מאתגר: חמש, שלוש ושנה, ואני צריכה לשים לב לכל אחד וצרכיו שלו. יש פעילויות משותפות שאנו עושים יחד, יש משחקים ויצירות שאני מביאה לכל אחד לפי גילו, ומשתדלת גם לשבת עם כל אחד מהם לבדו: כשהתינוק ישן אני עם האמצעי, וכשני הקטנים ישנים אני יושבת עם הגדול. יש לנו סדר יום כללי אבל לא מקובע לפי שעות: קמים, משחקים קצת, כשרוצים לבוא לאכול קודם מתלבשים, ויושבים יחד לארוחת בוקר. לתפילה אנו נכנסים לחדר "הגן". ושם אנו מרכזים את הפעילות של הגן – פעילות לימודית, ריכוז, סיפור, קבלת שבת וכו'. ויש עוד הרבה מרחב וזמן לפעילויות שהילדים בוחרים, כמו יצירה, קריאה, ציור ומשחק לפי רצונם. בנוסף, פעם בשבוע מגיעה אלינו לביקור סבתא שלנו, ובקיץ אנו יוצאים לעתים קרובות. בשנה שעברה ביקרתי עם הילדים במוזיאון המדע, והשנה אני מתכננת לעשות מנוי כי ראיתי שהילדים, למרות שהם קטנים בגילם, התעניינו מאד במוצגים והפיקו המון ידע וחוויה.
"מבחינת חומרי הלימוד אין לי כלל לחץ של הספקים. אני מלמדת את הילדים לפי מה שמתאים לגילם, ומתייעצת עם חברה שלי שעובדת כגננת. את רוב הנושאים שלומדים בגן מתוך דפי עבודה, הילדים שלי חווים מתוך החיים: סדר, ניקיון, צבעים, מספרים, ואפילו שברים הבן שלי כבר מבין מתוך ההתנסות במטבח ועבודה עם מתכונים. הגדול למד לקרוא בקצב שלו ולפי ההתעניינות שלו, ואנו יוצאים יחד לספריה פעם בשבוע. הייתה תקופה שניסיתי ללמד אותו תרגילי חיבור, וראיתי שהוא לא נהנה מהתרגולים והפסקתי. במקום זה הוא התעניין במספרים גבוהים וזרמתי איתו כך שהיום הוא מכיר מספרים עד מאה. לאחרונה גיליתי שהוא מבין היטב את נושא החיבור והחיסור ויודע לחלק ולהוסיף קלפי משחק בעצמו.
"פעם בשבוע מגיעה אלינו משפחה נוספת שעושה חינוך ביתי ויחד הילדים לומדים חוג חומש ופרשת שבוע. בשלב מסוים הבן שלי ביקש ללמוד אנגלית, וראיתי שאינני מצליחה ללמד אותו היטב, אז רשמתי אותו לחוג אנגלית כדי שילמד בקלות ובהנאה. אני כבר יודעת שאין לי מה להילחץ מההספק הלימודי והרמה הנדרשת. אם יש נושא שאינני יכולה ללמד בעצמי, אפשר בקלות למצוא מישהו אחר שילמד את ילדיי. מדהים לראות כיצד הילדים מתפתחים הרבה מעבר לגילם".
אביבה ורנר מסרבת לפרט את סדר היום של החינוך הביתי במשפחתה. "לא משנה איך נראה סדר היום אצלנו", היא מדגישה. "כל משפחה צריכה למצוא את הדרך שמתאימה לה ולילדיה. במשך השנים גם אני ניסיתי צורות שונות וסדרי יום שונים, נעתי בין הומסקולינג לאנסקולינג, והיום אני לא נצמדת לסגנון אחד, אלא משלבת ומתאימה בכל פעם בהתאם לילד. לדוגמה, הבן שלי בן הארבע עשרה מתחיל את יומו בארבע וחצי לפנות בוקר. הוא בוחר, מרצונו, ללמוד עוד לפני התפילה ולהתפלל בוותיקין. בשמונה וחצי הוא חוזר הביתה, כשאנו רק מתחילים אז את היום עם שאר הילדים. אחרי ארוחת הבוקר המשפחתית הוא פונה ללמוד עם החברותות שלו, חוזר לשעתיים בבית ושוב יושב ללמוד. לבן ה-12 יש סדר יום שונה. לי עצמי חשוב שהבית יהיה נקי ומסודר לפני כל פעילות, ולכן זו ההתחלה של סדר היום שלנו. בלימודים אני לא נצמדת להספקים של בתי הספר, ומעדיפה לראות מה מתאים לילדים ולהתנהל בקצב שלהם. וברוך ה', כשהם נכנסו לסמינר ולישיבות, כל אחד בגיל שהתאים לו, כולם השתלבו בקלות. אין ספק, שבחינוך ביתי אפשר להספיק וללמוד לעומק, דווקא בגלל השחרור הנפשי וההתאמה לכל ילד.
"מבחינת חברה, כולם חושבים שזהו האתגר הגדול בחינוך ביתי, אך אני כלל לא דואגת מכך. אני רואה שהילדים אף פעם לא בודדים. יש להם חברים בבית הכנסת ובשכונה, בחוגים ובגינה הציבורית. והעיקר, האחים והאחיות משמשים חברה נהדרת והם לומדים לתמוך זה בזה. ובעיניי, משפחה היא הקשר החשוב ביותר עבורנו. כשילד יודע שיש משפחה מאחוריו שתומכת בו ומחזקת אותו, זה בונה אותו ומלווה אותו לכל החיים".
דבורי פשדנובק, כאמור, מחנכת את ילדיה בגישת האנסקולינג, וממילא מתנערת מכל לו"ז למידה קבוע. היא מספרת כי לא רק שהאנסקולינג הקל מעליהם את הלחץ, אלא שהילדים החלו לפרוח: "הם מבשלים, אופים, וקונים במכולת וממירים בעצמם את הכסף שלהם בכל מדינה שאנו מגיעים אליה. בלי ללמוד מתמטיקה הם מחשבים לבד כמה דולרים או פסו או ראנד הכסף שלהם שווה כעת. הם יודעים לעשות את חישובי ההמרה יותר טוב ממני… וכי צריך ללמד אותם חשבון עם חוברות עבודה ומבחנים? החיים מלמדים אותם יותר מהכל, וכשילד לומד מרצונו הוא זוכר ומבין הכל לעומק ונהנה מכל רגע של חקר.
"גם את הקריאה שכה נלחצתי ממנה, גיליתי שהילדים יכולים לקלוט לבדם. ברגע שהרפיתי מלימודי הקריאה של הבן שלי הוא פשוט המשיך ולמד לקרוא בעצמו. הבת שלי, עוד לא בת שש וכבר קלטה את הקריאה בעצמה ויודעת לקרוא ספרים בלי ניקוד. לא לימדתי אותה קריאה אבל השתדלתי לחשוף אותה לשפה העברית. חשבתי על כך שבארץ הילדים רואים אותיות ומילים בעברית כל הזמן, אך כאשר אנו נודדים בין מדינות היא נחשפת יותר לשפות זרות מאשר לעברית. בקצב כזה היא תדע לקרוא בספרדית לפני העברית… לכן הקפדתי שבכל בית חדש אליו הגענו, לקחתי פתקי ממו ורשמתי את שם הרהיט באותיות ברורות והצמדתי אליו. כך הילדה קלטה את המילה ואת פשרה בו זמנית, ומעצמה החלה לקרוא.
"אחר כך קניתי לילדים סידור חדש והבת שלי קלטה את מילות התפילה המוכרות לה בעל פה, ומהר מאד למדה להתפלל מתוך הסידור, וכל זה בלי שלימדתי אותה אותיות ותנועות ולא הושבתי אותה לשנן ימים על גבי שבועות".
היא לא שוכחת את לימודי הקודש, ומעידה כי הילדים סופגים אותם מאליהם באורח החיים הייחודי הרבה יותר מרמת הידיעות של תלמיד ממוצע בגילם: "בכל פעם שאנו מגיעים לדירה חדשה אנו מבצעים הכשרה למטבח, והילדים שותפים בכל מלאכת ההכשרה. הם גם יודעים לבדוק כל מוצר ומוצר מה ההכשר שלו ואם בכלל יש סיכוי שהוא כשר. הלכות עירוב הפכו לחלק אינטגרלי מהחיים, וכך גם הלכות סוכה ויום טוב שני ועוד הרבה הלכות שכאשר נתקלים בהן בפועל וחייבים להכין כל דבר מאפס, ללא אפשרות קנייה, הן נקלטות עמוק בתוכנו. בנוסף, בתי הבכורה אחראית להכין דבר תורה על הפרשה לסעודת שבת, וכולנו מתענגים על דבריה בכל שבת מחדש".
האם יש לך זמן פנוי לעצמך או לעבודה?
"הילדים כל הזמן איתנו, ולכן למדנו ליצור לנו את זמני הפרטיות והשחרור שלנו. בכל יום אנו יוצאים להליכה זוגית, ובתי שומרת על אחיה. בעלי עוזר לי בשמירה על הילדים, כך שכל אחד מאיתנו יכול לצאת ולהשתחרר לחילופין. ולגבי עבודה, יש לנו מועדון חברים בוואטסאפ ובשעות הערב אני מעלה תמונות ושיתופים לחברי המועדון. בנוסף יש לנו קהילת עוקבים גדולה מאד גם באינסטגרם ובסטטוסים חינמיים בוואטסאפ, שם אנו מתפרנסים מפרסומות".
ואיך אתם מתמודדים עם הצורך של הילדים בחברה?
"זה באמת אחד האתגרים שלנו. ילדיי הקטנים קרובים בגילם זה לזה ומהווים חבורה עולצת ושמחה, אולם בתי הבכורה זקוקה יותר לחברה. בכל מקום שאנו מגיעים, ראשית כל אנו מחפשים משפחות יהודיות נוספות ומקווים כי יש כאלו עם בנות בגילה של בתי. התנסות מעניינת הייתה לנו לפני חודשיים, כאשר הגענו לקייפטאון: יש שם בית ספר בינלאומי של חב"ד והילדים ביקשו להיכנס ללמוד שם בתקופה בה היינו עסוקים בבניית הקמפר שלנו – רכב טיולים שמשלב אינטגרלית את תא המגורים בתוך הרכב. בבית הספר שוחחו כולם רק באנגלית, והילדים קצת חששו אבל היו נחושים להיכנס ואכן השתלבו נפלא בסוף, כי היה להם ביטחון גדול וניסיון עשיר ביכולת שלהם להסתדר בכל מקום ללא שפה".
כמה מעלות טובות
חינוך ביתי, כמו חינוך בכלל, הוא מסע. המרואיינות שלנו מתבקשות לדברי סיכום, גם עבור הורים אחרים שאולי שוקלים את האופציה.
"חשוב לעסוק במה שהילד שלכם מעוניין וללכת עם החלומות שלו", אומרת לנו לאה בארז. "תנו לו להתקדם בקצב שלו ותראו לאלו עולמות הוא יפרוץ בביטחון עצמי, בשמחה ובבריאות נפשית מלאה".
אביטל פילצר מציינת את המעלה העיקרית של חינוך ביתי בעיניה: "כאשר נותנים לילדים חופש ליזום וללמוד, הם לומדים להעסיק את עצמם ומתפתחים באמת. הרבה יותר קל לי היום לשהות איתם יום שלם, מאשר להיות איתם ביום חופש מהלימודים כמו פעם. היום הם יודעים להעסיק את עצמם, יוזמים פעילויות, מציעים רעיונות מפתיעים כמו ניסויים מדעיים, ושותפים מלאים בהרכבת סדר היום שלהם. והרוגע הפנימי של כולנו, הוא בונוס מיוחד".
אביבה ורנר ממליצה לנו ליצור מקום אישי עבורנו: "אימהות לילדים בחינוך ביתי חייבות לזכור למלא את עצמן. הן לא יכולות לתת ולתת בלי מעט שקט ופנאי לעצמן. זה חשוב לכל אימא, וצריך לדאוג ליצור לנו בכוח את זמני השקט שלנו: אפשר לצאת ולהשאיר את הילדים עם בייביסיטר טובה, אפשר ללכת בערב לחוג נחמד, ואפשר גם לקום לפני הילדים ולמצוא לנו רבע שעה שקטה במרפסת מול הנוף המרגיע. ואם אנו לא מבקשות, לא תמיד ידעו לעזור ולתת לנו את הפנאי הדרוש. זכרו לדאוג גם לעצמכן, ובעזרת ה' יהיה לכן הרבה יותר כוח ופניות לילדים שלכם".
"באופן כללי, אני רואה כי האנסקולינג מאפשר לילדיי הרבה מרחב ליוזמות מדהימות", מסכמת דבורי פשדנובק. "אני לא מכתיבה להם כל הזמן מה לעשות. ילדיי משוחררים ויוזמתיים, ולעתים אני עצמי משתאה מיכולותיהם הפורצות: בת החמש שלי מכינה לבד חביתות לכל הילדים, בן השמונה שלי יודע לאפות ולבשל כרצונו. בתי הגדולה מעצבת מודעות גרפיות לבעלי עסקים מהארץ, ובכסף שהיא מרוויחה קונה אוכל ומכינה סנדוויצ'ים לחלוקה לעניים. היא כבר חילקה מזון במקסיקו ובגואטמלה, ועכשיו היא מתכננת לערוך חלוקת אוכל נרחבת לעניים האפריקניים, וכבר קישרתי בינה לבין מנהלת ויצ"ו, כדי שיהיה לה תיאום וליווי בשכונות העוני. היא גם חוקרת כל מקום שאנו מגיעים אליו ומכינה תוכן לימודי מרהיב עין כולל צילומים והתנסויות, ומפרסמת את המחקרים שלה לשימוש הציבור. מורות רבות כבר אמרו לי שהן נעזרות במידע שבתי כתבה וצילמה לצורך שיעורי גיאוגרפיה וטבע עבור תלמידותיהן. וכשחושבים על כך שילדה בת שתים עשרה מכינה מערכי שיעור למורות, זה לא פחות ממפליא".
צילום שער: shutterstock | צילומים: באדיבות המרואיינים
