למרים ולי יש תיאוריה: ככל שמסעדה יותר חשוכה, ככה היא מחשיבה את עצמה יותר יוקרתית ולכן תשלם יותר.
כשנכנסנו למסעדת היקב – שנמצאת במלון דירות על החוף של נתניה ולידה אולם הגפן – לא ידענו מה לעשות עם התאוריה שלנו, כי המסעדה הייתה מחולקת לשלושה אזורים ברמות תאורה שונות, אז בנינו תאוריה חדשה ברגע שקלטנו שמסביבינו נמצאים הרבה זוגות בדייטים, ושהמלצרים מושיבים אותך לפי רמת הקשר הזוגי – דייטים, מאורסים, נישואין, אבל אתם לא קוראים את המדור הזה לשמוע את התיאוריות שלי על כלכלת מסעדות וזוגיות, אלא על אוכל.
מהרגע שהמלצר הושיב אותנו בשולחן של ארבעה, פינה את שתי הצלחות המיותרות והתייצב בכל הרמת יד מצידי, הבנו שהשירות הולך להיות מעולה. וזה היה טוב, כי הבייביסיטרית התייחסה אלינו כמו רס"ר צבאי והקציבה לנו זמן שבו אנחנו צריכים לעמוד, אז הגענו כבר די מוכנים עם מה אנחנו רוצים להזמין.
מאז שאכלנו במסעדה שכבר נסגרה, מרים חלמה לאכול מנה של גבינת בוראטה שוב, אז לא הייתה שם הרבה התלבטות: גוש גבינת מוצרלה שבתוכו יש נוזל עסיסי של גבינה ושמנת, היא מנה אינסטגרמית שלא להאמין שהיא קלאסיקה כזאת ותיקה. כל היופי הזה הגיע על מצע של ירקות – עגבניות שרי, זיתי קלמטה, ארוגלה, בזיליקום וקונפי שום ושמן…
