על אוכל איטלקי ובחירות אישיות

איך הגעתי לזה שזאת הביקורת מסעדות האחרונה שאני עושה?

כשאני ומרים יצאנו בשידוכים והגענו לשלב שבו דיברנו על פרנסת הבית שנקים, הבטחתי למרים שאני לא יודע אם תהיה לנו אי פעם רווחה כלכלית, אבל חיים מעניינים יהיו לנו. בלילות עם נדודי שינה יש שני דברים שאני אוהב לעשות – לראות את נאום השפנים של הרב שך ולקרוא על מבצעים הירואיים של צה"ל, שילוב שאולי יראה להרבה מוזר, אבל לי הוא נראה משום מה הגיוני.

לפני כמה חודשים קיבלתי הודעת וואצאפ משליש צבאי, שמעדכנת כי חסרים להם חובשים לוחמים בשירות המילואים של הגדוד, והאם אני מעוניין לבוא לשרת. התעלמתי מההודעה, מה הם רוצים מחיי? איך הם נזכרים בי 8 שנים אחרי שהשתחררתי? יומיים אחרי, מרים יצאה לבילוי עם חברות, הילדים ישנו ואני עובר על הודעות ועונה להם ומארכב אותן ונתקל בהודעה של השליש. ברקע החדשות מתחילות לספר על חשד לפיגוע בבני ברק. מרים חזרה הביתה והודעתי לה שאני הולך להודיע שאני מגיע למילואים, וברור לי שזה מה שאני צריך לעשות.

למה אני מספר לכם בביקורת מסעדות על המילואים שלי? נגיע לזה בהמשך.

למסעדת ארסטו בקיסריה שנמצאת מול מסעדת הצלבנים (הביקורת מסעדות הראשונה שלי), נסענו חודשיים אחרי שנקראתי לדגל לאימון ולעלות לקו חברון. למנה ראשונה מרים הזמינה את הארנצ'יני (58 ₪), כדורי אורז ריזוטו שמגולגלים בפירורי לחם ומטוגנים, בתוכם הסתתרה הפתעה – כדור מוצרלה שנמס מחום הטיגון, שווה לאכול זריז, ולא לשכוח לאסוף מהרוטב כמה פטריות ואיזו חתיכת פרמזן. אני, לעומת זאת, הלכתי על מנה שלא הבנתי אותה, אבל הפתיעה אותי: גבינת קממבר עטופה בבצק פוקאצ'ה (52 ₪), עם דבש וקונפי שום, שכל דבר בו מוסיף עומק לטעם ובאופן מעניין כל ביס מרגיש קצת אחרת.

הארוחה יכולה הייתה לעצור כאן. בהחלט יכול להיות שזה היה מספיק לזוג שרוצה לברוח לדקה מהילדים לצאת ולאכול שתי מנות ראשונות כאלה שמעוררות את החושים ואז לטייל בטיילת של קיסריה ולהסתכל על המים. אבל אנחנו הרי הגענו לכאן לרדת לחקר האמת, אז מרים הלכה על הניוקי סלק (78 ₪), שנחו להם בתוך רוטב שמנת והיו מכוסים בחתיכות פרמזן לצד חתיכות שקדים, לאכול ניוקי טוב זה בעצם לאכול כריות, במקרה הזה כריות צבועות בצבע סגול, עטופות בקרם עם קראנצ'יות של שקדים קלויים.

אני הלכתי על טורטליני פולנטה (78 ₪), השילוב של פחמימה עם פחמימה, לא נשמע טוב, אבל נראה לי שהטריק הוא בהבדלים בין המרקמים, כאשר חתכתי את הטורטליני לא היתה שם עוגת תירס קשה (פולנטה), אלא קרם תירס עם טעם עמוק. אם צריך הוכחה עד כמה המנות היו טובות, כשנזכרתי לקראת סוף המנה שאני כאן בתפקיד של מבקר מסעדות וביקשתי ממרים לטעום גם מהמנה שלה, היא אמרה שהיא מעדיפה שלא. הסברתי לה, עם זאת, שהחובה הקדושה שלי כלפיכם יותר חשובה. בדיוק כמו מילואים.

סוף הארוחה, מסטולים על פחמימות ועל איטליה, עם ריח של הים התיכון, אמרנו למלצר שיפתיע אותנו עם המנה האחרונה. מה שקיבלנו הוא קוקילידה על קצפת וגלידת וניל עם קרם אנגלז ששופכים מלמעלה, מנה קלאסית, לא ברור עד כמה איטלקית, אבל לא נראה לי שאף מאמא איטלקית תתלונן אם תקבל כזאת מנה אחרונה.

כל דבר בחיים הוא בחירה, וכאשר אתה בוחר, אתה בעצם מוותר על משהו אחד לטובת משהו אחר. כאשר אתה הולך למילואים, אתה מוותר על החופש שלך למען הזכות להגן על עם ישראל, כאשר אתה מזמין מנה במסעדה אתה מוותר על מנות אחרות. בתקופה האחרונה גיליתי שאני סובל מאכילה אימפולסיבית והדרך היחידה שלי לחיות אורח חיים בריא, הוא הימנעות ממאכלים שלא עושים לי טוב, במשך החודשים האחרונים ניסיתי ונכשלתי מכל מיני סיבות, עד שהגעתי להבנה שאני לא יכול להכניס את עצמי להימנעות ואז ללכת לביקורת מסעדות פעם בחודש ולאבד את מה שעבדתי עליו במשך 29 יום.

תודה לכולכם על שהייתם חלק מהחיים שלי במשך שבעת החודשים האחרונים, אני מעריך את כולכם, וניפגש בשמחות, רק לא ליד הבופה. להתראות!

• מסעדה: "ארסטו"
• כשרות: בית יוסף
• מיקום: המסעדה שוכנת בתוך הגן הלאומי בקיסריה. הכניסה לגן הינה בעלות של 14 שקל לאדם. מחוץ לגן ישנו חניון לרווחת האורחים.

צילומים: נמרוד סנדרוס