כבוד הרבנים, חברי וידידי אחוות תורה.
במשך 2000 שנות גלות מה ששמר על עם ישראל הוא שמירת התורה והמצוות.
כל קהילה שוויתרה, אם לגמרי אם חלקית, לבסוף התבוללה וחבריה לא נשארו בעם ישראל, בעיקר בשל נישואי תערובת.
חכם אחד אמר: לדור שמתעלם מההיסטוריה אין עבר וגם לא עתיד.
אבל אנחנו לא מקיימים את המצוות בגלל שמירת הזהות, אלא בעיקר בגלל שאנחנו מאמינים שמי שמקיים אותן, בהבנת התוכן שלהן ולא כרובוט, מיישר אורחותיו.
הוא נהיה אדם הגון, אדם מאוזן, אדם מכבד הבריות. אדם ישר.
הספרים הקדושים אומרים שתפקידו ושאיפתו של האדם בעולם הם להיות כאדם הראשון בגן עדן. כיון שלאדם הראשון לא היו תרי"ג מצוות, יש להבין למה צריך להידמות אליו?
אלא שאדם הראשון היה האדם השלם במידותיו ובדעותיו, הוא היה האדם המאוזן בתכלית. כמו שהרמב"ם אומר, שביל הזהב הוא איזון, ואומר הרמב"ם שזו דרך ד' שאברהם אבינו חינך בה את בניו.
זו השאיפה שלנו, זו המטרה שלנו. להיות בשביל הזהב, מאוזנים בדרך ד'.
השם מצווה את האדם בגן 'לעבדה ולשמרה'. לשמור ולטפח את הגן – לשמור על הסביבה ולפתח אותה. ולדידן, לשמור על החברה ולשפר אותה.
התורה ושמירת המצוות מנווטות בקהילה על ידי הרב או ראש החבורה התלמיד־חכם,
שהוא מדריך הקהילה לדרך הזאת.
אני ואחוות תורה מייקרים תלמידי־חכמים, אלו הממיתים עצמם על לימוד תורה. אלו שמשקיעים עצמם מעל 10 שעות ביום. אלו ששקועים בלימודם כשהולכים ברחוב וכשהם הולכים לישון. ועליהם נאמר 'אשריך בעולם־הזה וטוב לך בעולם־הבא'.
אני בעצמי יושב כל החיים בבית־המדרש עם אנשים שרוצים להבין את התורה – ללמד אותה – ולהשפיע אותה לנחלת הכלל. אף אחד לא מעודד ומנסה להוציא מהלימוד אברך שרוצה להיות שקוע בתורה. אני עצמי מייקר כל־כך את תלמידי־החכמים שלנו ומחזיק, כבר למעלה מ-30 שנה, רשת כוללי אברכים שלומדים כל היום.
לצד זה, מי שמרגיש שאין זה ייעודו, והוא לא רואה עצמו לומד 10 שעות ביום; או שאין לו היתכנות כלכלית לכך; או שרוצה להגשים עצמו בעולם המעשה; מותר לו לבחור צורת חיים שהוא רוצה בה. ולא רק שמותר לו, אלא כך הוא מגשים את ההתנהגות הנורמטיבית שמחייב השולחן־ערוך.
השולחן־ערוך (אורח חיים סימן קנו) אחרי התפילה, קביעת עת ללימוד ופת שחרית, אומר: "אחר־כך ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון". כך היא ההלכה וכך מבואר גם ביורה דעה (סימן רמו) בהלכות תלמיד־חכם ואף אחד לא יכול להעז לומר שאין זו התנהלות "לכתחילה".
אנחנו לא קובעים הלכה ממדרש, מאגדתא, או ממאן דאמר אחד במשנה. למשל לוקחים את המשנה על ר' נהוראי שאמר 'אין אני מלמד את בני אלא תורה'. אנחנו פוסקים הלכה לפי הרמב"ם, לפי השולחן ערוך ולפי המשנה ברורה. והם קבעו כר' יהודה – כל שאין מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות.
הרמב"ם והשולחן ערוך פוסקים בהלכות שבת שעל אף שיש הלכה של 'דבר דבר' ואסור לדבר דברי חול בשבת, מכל מקום לקבוע בית ספר ללמוד מקצוע זה חפצי שמים ואפשר בשבת ללכת לדבר עם הנהלת בית הספר המלמד מקצוע בשביל בנו.
הירושלמי מביא ברייתא: ר' ישמעאל אומר – ובחרת בחיים זה אומנות.
התורה אומרת וחי בהם, פירושו שיהיה יהודי טוב בעולם המעשה.
וחי בהם = שהחיים המעשיים יהיו מעורים במצוות.
וחי בהם = שהחיים המעשיים יהיו מתקדשים במצוות.
וחי בהם = שיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון.
ברור שמי שנמצא בתוך בועה ואין לו התמודדויות יהיה יותר שמור. אבל זו לא חכמה להיות באי בודד ולא לגנוב – כשאין ממי לגנוב. הרבה יותר קשה להיות בעולם המעשה ולשמור על ההלכה.
התורה מבקשת התמודדות. חישול, קנין בנפש, השרשה. זה קורה אך ורק מתוך התמודדות.
צריך שלאנשים תהיה אפשרות לבחור מה הם רוצים לעשות בחיים. צריך שלאנשים תהיה אפשרות לבחור צורת החינוך של ילדיהם: אם חיידר שיש בו רק תורה, אם חיידר 'מתמטיקה אנגלית', אם ת"ת עם 'ליבה קל', אם ממ"ח עם 'ליבה מלא'.
הממחי"ם צריכים ויכולים להיות עם רמת יידישקייט גבוהה, ועם ניהול נכון – עם הדרכה נכונה – עם ליווי נכון, זה יהיה (ממ"ח נצח בבית שמש הוא אחת הדוגמאות המוצלחות).
צריך שתהיה אפשרות לבחור בין ישיבה קטנה לישיבה תיכונית, בין ישיבה גדולה לישיבה עם תואר. כל הצורות שמנינו הן לגיטימיות – וכולן הן לפי ההלכה.
כל הורה יש לו אחריות על ילדיו לראות איזה כלים יש לילד – ולאור זה לשלוח אותו למוסד המתאים לו.
לא נכון לחשוב שהחיידר הוא לאברך והממ"ח לעובד. העובד יכול לשלוח לחיידר והאברך לממ"ח. הכל לפי הילד והכלים שלו.
המוסדות צריכים להיות מעורבים. הקהילות צריכות להיות מעורבות. והאברכים והעובדים צריכים לחיות ביחד בהערכה הדדית. וכך זה קורה באמריקה, בצרפת, באנגליה ובבלגיה.
במצב הלא טבעי והעגום שקיים בארץ, יש צורך עצום ב'אחוות תורה'.
'אחוות תורה' מובילה את הלגיטימציה של מי שיוצא לעבוד. 'אחוות תורה' מובילה את ההקפדה על השולחן־ערוך בקהילותיה. 'אחוות תורה' מובילה בעשיית קהילות לחרדים עובדים הגאים במעמדם.
ולסיום אני רוצה לפנות לנשות אחוות תורה, המהוות חלק אינטגרלי של הארגון. לא רק בגלל שהן נותנות לבעליהן ללכת ללמוד בערב, ולא רק בגלל שהן מחנכות את ילדיהן בדרך התורה, אלא בזכות עצמן – לכן חשוב מאוד שתשתתפו בשיעורים, בסדנאות ובגיבושים ותהיו חלק מההובלה של הארגון.
אני רוצה לברך את כולכם: הרבה הצלחה בחיים, בפרנסה ובחינוך הילדים. עלה והצלח אחוות תורה!
תמונת שער: אריאל אוחנה
