ההבדל בין לצאת עם אשתך לסתם מסעדה ובין לצאת איתה לביקורת מסעדות, זה בדיוק כמו ההבדל בין מה שקורה כשאשתך הולכת עם חברה לאיקאה ומה שקורה כשהיא לוקחת אותך. בשני המקרים הבנקאי שלך יקבל דרישת שלום, אבל לפחות באחד מהם תהיה לך השפעה על מה תאכלו או תקנו בסוף.
אז נסענו ביום גשם לנמל קיסריה (30 ש"ח על חניה) למסעדת הצלבנים, שעל פניה היא הבטחה למסעדת-דגים, למרות שכבר מקריאת התפריט בדרך, התחלתי לפקפק בעניין בגלל הבשרים שהופיעו בתפריט. זה אחד המבחנים הראשונים של מסעדה בעיני: האם הם מסוגלים ללכת עד הסוף עם הקו של המקום, או שהם יוסיפו את כל הדברים שהם הבחירה הקלה.
למרות שהזמנו את המקום מראש, עדיין לא הצלחנו לקבל את השולחנות שנמצאים על קו הים. אבל הגשם שירד על החלונות, נתן למסעדה הזדמנות להיות מקום אטרקטיבי גם בחורף, או כמו שמרים הגדירה את זה: "יהודה יש להם פרחים אמיתים, זה מוסיף המון", מסתבר שיש דברים שנשים שמות לב אליהם וגברים לא. מי יכול היה לנחש.
מה שסימן לנו שאולי מסתתרת כאן פנינה קטנה, היתה מנת הפתיחה שקיבלנו אחרי שאימצנו את העיניים על תפריט קשה לקריאה. ב'פוקצ'ה עם סלטים', בין העגבניות החריפות, לטחינה עם השומשום השחור, הסתתר סלט איקרה לבן מלא בטעם, שנתן לנו הבנה שמסעדת דגים…